“כאשר הגיעו שליחי מלך פרס לבקר את מלך מוקדון, פיליפוס, קידם את פניהם בנו של המלך, אלכסנדר, וללא שהיות החל לשאול אותם שאלות מפורטות על ממלכת פרס, צבא המלך והמלך עצמו. הנסיך הצעיר היה בן 4. כך מתוודעים בראשית הספר לדמות שהיתה לאגדה עוד בחייה (הקצרים): אלכסנדר הגדול.
המספרת, מרי רנו, טווה את סיפורו של אלכסנדר מילדותו ועד עלייתו למלכות תוך הסתמכות על האנקדוטות המעטות על שנותיו טרם עלייתו למלכות, ואת החסר היא משלימה באמצעות הסקה על אירועים בילדותו על-סמך המסופר עליו בבגרותו (כגון יחסיו עם דמויות שונות שליוו אותו), באמצעות דמיונה הפורה, ורגישותה לחולשות ולתכונות האנושיות המשותפות לכולנו. בעבודתה הרגישה והיסודית מצליחה מרי רנו לתאר את הרקע ממנו צמחה דמותו המורכבת של אלכסנדר - על קשיחותו יוצאת הדופן, גאונותו והתקפי הזעם שלו, ומצד שני, גם הצדדים הרכים שלו, שבאו לידי ביטוי בין השאר באהבתו הגדולה לחברו הייפסטיון. על-פי מרי רנו, חייו ואופיו של אלכסנדר, ככל בני-האדם, עוצבו בראש ובראשונה בהשפעת הוריו, ובאופן מיוחד במאבקו מול כל אחד מהם להיות אדון לעצמו. אלכסנדר נאבק לזכות בהכרתו ובאהבתו של אביו, ובד בבד פחד לאבד את אהבתו של אמו, אשר שנאה את אביו, וכל מחווה של אלכסנדר כלפי אביו ראתה כבגידה.
מסכת יחסים זו מתוארת על רקע המציאות ההיסטורית והגיאוגרפית של התקופה, של ממלכה צעירה ותקיפה, ממלכת מוקדון, שהולכת ומתבססת כהגמוניה חדשה במקום יוון, ושמתעתדת להתמודד מול המלך הגדול, הוא מלך פרס, ובה בעת גם להנהיג את המדינות היווניות במאבק לשחרור מההגמוניה הפרסית (הערים היווניות שבחופי תורכיה של היום היו אז תחת שליטה פרסית). האליטות בערי המדינה היווניות השוקעות מסרבות לבלוע את העלבון הגלום בכך שמדינה של ברברים תנהיג אותם, ומוכנות אף להכשיל את מאמציה, גם במחיר של המשך קיום בצל ההגמוניה הפרסית. אביו של אלכסנדר, פיליפוס, למרות פיקחותו ועוצמתו הפוליטית על פני מדינות יוון, מצטייר לעתים כמי שמוכן לבלוע הרבה עלבונות ולו רק לקבל הכרה של שווה ערך ליוונים, להתקבל למועדון שלא רוצה לקבל אותו.
החיבור של כל אלה יחד, תככים פוליטיים, חזון פוליטי-אידיאולוגי, ודחפים ויצרים אנושיים בסיסיים ביותר, נארגים יחד לרומן היסטורי משובח. מרי רנו מצליחה להציג באופן אמין כיצד יצרים ואינטרסים אישיים מעורבים במהלכים פוליטיים ואידיאולוגיים, ויוצרים יחד את ההיסטוריה.”

“כתיבה מקסימה. ממש חווים את התקופה. תענוג לקרוא”