“"מעשה שהיה בעיצומו של של חורף אחד, בתקופת טבת, לעת ערב. כל היום כולו נשבה רוח, הערימה תילי תלים של שלג בפתחי הבתים, ופתותים כחולים, כעין הזכוכית, מילאו את האויר באבק, כבתוך שדה. להקות של עורבים התנועעו וחגו ברגליהם הקצרות, נברו במקורן העקמומי בנבלת חתול קפואה, קרקרו, פרחו קלות באוויר להניע כנפיהם" (עמ' 23).

פרעות ת"ח ות"ט (1648-1649) שנערכו באזור אוקראינה של ימינו, היו מהקשות שידע העם היהודי, ונצרבו בזכרון היהודי לדורות. בפרעות ההן, נחרבו קהילות רבות, נטבחו עשרות אלפים במיתות אכזריות ומעוררי פלצות (שתועדו בשעת אמת בספר יְוֵן מְצוּלָה) ואלפים רבים אחרים נמכרו לעבדות או אולצו להמיר את דתם. הפרעות נמשכו עוד שנים, לסירוגין, גם במהלך במהלך מלחמת רוסיה פולין (1654-1667). "השטן בגוריי", היצירה הראשונה שכתב בשביס זינגר כבר בשנת 1933, עוסקת בעיר גוריי בשנים שלאחר הטבח, בניסיון ההתאוששות של הקהילה ובהתדרדרות שלה בעקבות הפרץ השבתאי הניהילסטי שסחף חלקים רבים מהעם היהודי, וקרע קהילות רבות. סיפור המעשה הדמיוני-היסטורי מתרחש כעשרים שנים כמעט לאחר תחילת הפרעות, כאשר הציבור היהודי, ניצולי הפרעות המוכים והשבורים היו צמאים לגאולה. לאור האירועים המתוארים בספר, השנה צריכה להיות שנת 1665-66 (תכ"ו), מהחורף ועד לאחר ראש השנה, במקביל ל"התגלות" של שבתי צבי ועד לשבר שבהתאסלמותו בחודש אלול שבסוף אותה שנה. לעיר מגיעים כל מיני מבשרי בשורות כריזמטיים המספרים על המשיח מאיזמיר, המשיח שמקבץ את צבא עשרת השבטים האבודים, המשיח שעתיד לכבוש את ירושלים מיד הסולטן ושישיב את העם היהודי לארץ ישראל. ההגנות הטבעיות ששמרו על הקהילות היהודיות בגולה והגנו עליהן מפני הרפתקאות פזיזות קרסו, והסיפורים המופלאים סחפו את הקהילה להזיות משיחיות פנטסטיות, אשר רב הקהילה הרציונלי והמתון מתקשה לעמוד כנגדן. וכך, בעקבות אותם טיפוסים מפוקפקים הקהילה הולכת ומאבדת את שיקול הדעת הבריא והולכת ושוקעת לתוך ניהילים דתי, להתנהגות מופקרת ולהתפרצות יצרית, אשר גם תביא בהמשך למשבר כלכלי, לקיפאון ולייאוש נורא עוד יותר, כאשר יתברר ש"המשיח" הכזיב. וכך בנובלה קצרה של 116 עמ' מתאר בשביס ביד אומן את הסיפור של גוריי, העוקב אחרי הקהילה ומבשרי הבשורה הנקרעים בין קדושה לטומאה, בין מציאות להזיה, ובין תבונה לטירוף.

השטן בגוריי, יצא בהוצאה מחודשת ובתרגום חדש בהוצאת כרמל, אך אני קראתי את ההוצאה הישנה, זו שיצאה בשנת 1953 וחודשה בשנת 1988, וגם את אחרית הדבר המחכימה של ההוצאה החדשה (שנשלחה אלי באדיבות קרן חברת האתר). לספר בהוצאה שאני קראתי צורפו סיפורים קצרים נוספים של בשביס. "חורבן קרשב" ו"הבבלי", עוסקים באותה תקופה ובדמויות שבתאיות נוספות. ושאר הסיפורים נעים קדימה בזמן אל המאה ה-19 בואכה המאה ה-20 ומלחמת העולם הראשונה בווארשה, שאותה הכיר בשביס היטב. "השפינוזאי", הוא סיפור מקסים על אדם בודד משכיל ושכלתן שמגלה אהבה בערוב ימיו. "הזקן" הוא מעשיה משעשעת משהו, על זקן שנודד ברחבי אירופה לחזור לכור מחצבתו, ו"גימפל תם" הוא סיפור מאוד מיוחד בגוף ראשון שמספר שוטה הכפר. הסיפור שחותם את הקובץ, ושהוא כעין מיקרוקוסמוס לקהילות היהודיות באירופה בכלל במאות השנים האחרונות, הוא מ"שפחת הסנדלרונים" שעוקב אחרי משפחה אחת של סנדלרים אחת החל מפרעות ת"ח ות"ט ועד לפרעות של המאה ה-20 ונטישת אירופה לארה"ב של אמריקה. סיפור קסום ומיוחד במינו.

הקובץ כולו נע בין פנטזיה למציאות, ובין תיאור ריאלי לאלגוריה על המצב היהודי בגולה בכלל, ובמזרח אירופה בפרט ערב עליית הנאצים לשלטון. שבתי צבי היה משיח שקר, אבל התהליכים וההשפעות של פרץ המשיחיות הזו המשיך להדהד עוד שנים רבות, יש שיאמרו עד לגלגול המודרני של המשיחיות היהודית – הציונות. ועל כך עוד ידובר בסקירה של הספר הגדול של גרשום שלום על שבתי צבי שעוד מחכה לשעת כושר.”

“לפני כשנתיים, במסגרת מחקר אישי, הגעתי לעיירה אוקראינית נידחת שהזמן קפא בפיתחה. למעט רכבים, כלל לא מודרניים, וקו טלפון ישן הבתים נותרו ישנים, הדרכים לא סלולות, חצרות מוזנחים ואפילו החסידות קיננו ללא חשש בצמרות העצים ועמודי הטלפון - אני זוכר שעמדתי והבטתי בהן בפליאה ובתימהון ולהפתעתי הצלחתי לראות ראשים של גוזלים מבצבצים מתחת לכנפי ההורים. המתורגמן שליווה אותי עצר את אחד המקומיים ושאל אותו לגבי המקום אותו חיפשתי בעיירה והוא הפנה אותנו לתושב אחר שלטענתו היה מספיק מבוגר בכדאי לזכור ואולי לדעת. נכנסנו לחצרו של אותו תושב מבוגר, ההזנחה הייתה גלויה בכל מקום; כלי עבודה ישנים וחלודים, ארגזי עץ ובקבוקים ריקים מתגלגלים בחצר, עשבים שוטים צמחו בכל מקום והבית הבנוי מעץ שהרקיב, נטה מעט הצידה עד שחשתי שדחיפה קטנה או משב רוח קל יפילו אותו בקלות.
בעל הבית, ישיש נמוך וחרוש פנים יצא אלינו ושאל בשפה זרה למבוקשתנו, המתורגמן שלי הסביר לו שאני יהודי מארץ ישראל ועוד לפני שהספיק לסיים את המשפט, פרץ הישיש בבכי תמרורים לחרדתי הרבה ומלמל משפטים בשפה הזרה לי. ביקשתי מהמתורגמן שישאל את הישיש למה הוא בוכה וחרד ולאחר מספר חלופת משפטים סיפר לי המתורגמן שהתושב הישיש סיפר לו שהוא גר בבית של יהודים, אשר גורשו במלחמת העולם השנייה, וכשמע שאני יהודי היה בטוח שבאתי לקחת את הבית בחזרה ולגרש אותו לרחוב...ביקשתי מהמתורגמן להרגיע את הישיש ולבשר לו שלא באתי לדרוש את מה שלא שלי ובאתי בהקשר למשהו אחר אבל סקרן אותי לדעת מה הוא זכר מאותה תקופה והוא סיפר שהוא בעת המלחמה היה ילד אבל הוא זכר שגרו יהודים ויום אחד הגיעו כוחות צבא גרמניים שאספו את כל היהודים ולקחו אותם, כמו כן הוא זכר שבמשך ימים התגלגלו בשבילי העיירה ספרים שהוריו אמרו לו שהם ספרים של היהודים והוא לא זכר מה עלה בגורלם...
כשקראתי את 'השטן בגוריי' מיד חשבתי על אותה עיירה בה ביקרתי ואת סיפורו של הישיש ומיד אפרט מדוע: 'השטן בגוריי' מתרחש בתקופת התגלותו של נביא השקר 'שבתי צבי' וגל התעוררות משיחיות השקר שליוותה אותו ואת עדת מאמיניו וסחפה את יהדות פולין למערבולת של פילוג, ריבים, חרמות והשמד.
התופעה אינה פוסחת על העיירה הפולנית גוריי והסופר בשביס זינגר חושף בפינינו עלילה, אולי דמיונית ואולי לא... של קהילה אשר תופעת משיחיות השקר אינה פוסחת עליה ומפלגת אותה. למען הצדק לא אחשוף יותר מהשתלשלות האירועים אבל כן אציין שהעלילה מלווה בתיאורי זוהמה אנושית וגועל נפש של שיקוצים, ניאופים, משכב בהמה, עבודה זרה, גלגול נשמות, פולחן שטן, אלימות, פורנוגרפיה. מאסתי בספר ומאסתי בכתיבה הדוחה מחד ומאידך אני שמח שלא נטשתי והתמדתי עד הסוף על מנת מה עולה בסופם של גיבורי העלילה. ברור שידעתי מה סופו של שבתאי צבי וחבורת בני הבליעל שסבה סביבו אבל גיבורינו חיים בעולם משלהם ועל אף שכל מה שארע להם, ארע להם בגללו הם אינם קשורים בו ישירות.
תופעה אליה שמתי לב בספריו של בשביס זינגר, וקראתי לא מעט ואף כתבתי עליהם את דעתי באתר זה, שהוא נורא ישיר בכתיבתו; הוא מעביר ביקורת ישירה על הקהילה היהודית בגוריי שמתפתה להבטחות שווא ומתדרדרת מוסרית, גופנית וחברתית... מי שמעוניין יכול לקרוא בין השורות ביקורת גלויה של בשביס זינגר על יהדות פולין שאננה, מאמינה באמונות תפלות, עבודת אלוהים ועיוורון מלא שה' יציל אותם מכל כליה עד ההתפכחות הכואבת.. נקרא מוכר? בואו נעשה סדר בבלאגן, אמנם תקופת שבתאי צבי מיוחסת למחצית המאה ה17 אבל את הספר כתב בשביס זינגר עם צמיחת התנועה הנאצית בגרמניה והתעלמות יהודי אירופה מכל תמרורי האזהרה...
גוריי של בשביס זינגר היא עיירה מלוכלכת, באזור הררי שפגעי מזג האוויר פוגעים בה בכל הזדמנות,תושביה מבולבלים, מפולגים, מסתוריים, מאמינים באמונות תפלות ומדורדרים מוסרית.
גוריי של בשביס זינגר היא דריי של סטיבן קינג, היא טווין פיקס של דויד לינץ, היא רחוב אלם של פרדי קרוגר... גוריי של בשביס זינגר היא תמונת ראי של יהדות פולין - ליטא במאה ה17, משבר רוחני ויצירתי עצום שהביא לצמיחתה של תנועה חדשה במאה ה18, תנועת החסידות.”

“זה ספר מעולה, כמו כל ספריו וכמו כל כתיבתו של יצחק בשביס-זינגר.

ישנם חלקים לא קלים, אך גם בחלקים אלו יש משהו מאוד מעורר השראה.

הספר מעורר שאלות רבות אודות החיים ואודות היהדות ואמונה. מומלץ מאוד! וחשוב לציין: זה ספר ש"נשאר" איתך הרבה אחרי שמסיימים לקרוא אותו. וזו מחמאה ענקית לכל ספר באשר הוא.”