“זו לי הפעם הראשונה בה אנוכי נתקל בכתביו המיוחדים של סופר ואמן היידיש פנחס (פיניע) כהנוביץ שכינה עצמו 'דער נסתר', ואכן נסתר ומסתורי הוא אשר נברא ברעיונותיו הנושקים לפעמים לחוסר השפיות והשיגעון. בגילוי נאות העיד כי בעודי משוטט בספריה (בילוי שאני מאוד אוהב), ומחפש את הספר הבא שיונח בין ידי, בדגש עיניי נץ התרות אחר ה- מ המפורסמת של המפעל לתרגום ספרות מופת על מדפי הספרים, נתקלתי בשם הזה, 'דער נסתר'. סקרנות ומיסתורין הציפו אותי, שהרי רק כינויו של הסופר יש בו להעיד על מיוחדות.
בספר 5 סיפורים, ומה שכל כך נהנתי ממנו היה הגיוון הכתיבתי, הסיגנוני והרעיוני שבין הסיפורים. נראה היה שכל סיפור וסיפור נכתב בידי סופר אחר. אין אני אומר שסגנון ספציפי בכתיבה מוריד מאיכותו של סופר, אולם גיוון סיגנוני הוא אכן מעלה בעבור אחד שכזה. קחו לדוגמא את ז'וזה סאראמאגו, סופר שאני מאוד מעריך ואוהב. יש לו סיגנון מאוד ספציפי, עד כדי כך ספציפי שאם יונח מולי ספר שלו, רק מצורת הכתיבה אזהה אותו כבעל היצירה. לא כך הוא 'דער נסתר'. הסיפור הראשון ריאליסטי עם המוטיבים הנהדרים של ספרות היידיש שיש בה מין הקומי בסיפור שברובו הוא לחלוטין טראגי. הסיפור השני הוא בעל מוטיבים פנטסטים המערבים מיתולוגיה. שלישי כתוב כאגדה אפלה והדהים אותי ביכולת ליצור סיפור שאם לא הייתי יודע אחרת הייתי בטוח שנילקח מאחד ממעשיות הפולקלור המערב אירופיים. סיפור רביעי הזוי לחלוטין וסיפור חמישי הזוי עוד יותר.
נהנתי מאוד מהחידוש שיש בסופר זה. מומלץ לאלו הרוצים להלך בנתיבי ספרות שונים מהמצוי.”