“ספר הפנטסיה "לגיון הארגמן" מאת טרוי דנינג (הוצאת מיצוב, 1992) הוא השני בסדרת "השמש השחורה" בת חמש הכרכים. באטאס, עולם מדברי שבו השמש היא שחורה (למעשה היא בצבע ארגמן) שולט המלך טיטיאן ממריכלס בעיר טיר, שהיא מעין מהדורה של רומא בימי הביניים. בספר הקודם הרגו ארבעת גיבורי הסדרה, אגיס הסנאטור, סאדירה המכשפה, ריקוס וניבה הגלדיאטורים, ולצדם טיטיאן הטמפלר, את המלך המכשף הרשע קאלאק. טיטיאן הוכתר למלך והעבדים שוחררו.

עלילת הספר נפתחת כאשר נדרש המלך להטיל לקרב את צבאו במטרה לבלום את צבא העיר יוריק. מלך העיר, המאנו, ביקש לנצל את הכאוס ששרר בטיר עם עלייתו לשלטון של טיטיאן ולכבוש אותה. הפיקוד על הצבא, לגיון העיר טיר,שמנה כאלפיים מאנשי טיר, רובם עבדים. משוחררים וחלקם גלדיאטורים, ניתן לריקוס. "הוא היה בן כלאיים, הכלאה של אדם וגמד, נוצר כדי לחיות ולמות בזירת הקרב. הוא היה מורגל בכאב כשם שהיה מורגל במוות" (עמוד 8). ריקוס הוא לוחם של לוחמים. כאשר הוא נתקל באחד הקרבות בעשרה מחיילי האויב מטווח קרוב, "בן הכלאיים הרג את שלושת הראשונים לפני שהספיקו לשלוף את כלי נשקם" (עמוד 17).

אבל צבאו של המלך המאנו גדול פי כמה מצבאה של טיר. הסנאטור אגיס איש אסטיקלס שאל את ריקוס כיצד הוא משוכנע שינצח בקרב כנגד כוחות עדיפים בהרבה. "כיוון שאני חייב לנצח" (עמוד 33), השיב. זה דיאלוג נחמד, אבל ריקוס עתיד לגלות שהאמת היא שגם בשדה הקרב שבו פועלים לצד הכוחות הפיסיים גם כוחות כישוף וקסמי שמש, למסה ולסדרי הכוחות עדיין יש משמעות.

קראתי את הספר כשהייתי ילד בכיתה ג' לערך. אהבתי אותו מאוד. בקריאה חוזרת לא ברור לי מה מצאתי בו. מיותר. משמים כמו הארץ המדברית שהוא מתאר.”