דנה, בת שלושים-ומשהו, פוחדת ללדת, להתבגר ולהזדקן - "אם אכנע ואתבגר, מייד תקפוץ עלי הזיקנה, שעוקבת אחרי בשקט ורק מחכה להזדמנות לזנק ולחנוק אותי מאחור..." - אבל ההתמודדות המרכזית שאליה נדרשים דנה ודורי, בן-זוגה היא מול אמו של דורי, עדינה, החולה המדומה, ש"במקום שהזיקנה תפתיע אותה, גמרה אומר בליבה לחכות לה בשלווה. נכנסה למיטה לבושה כתונת לילה חגיגית מבד סטן כדי שהזיקנה לא תתפוס אותה לבושה בכותונת מהוהה שתפריה פרומים..." בסגנונה הישיר והוויזואלי, השזור בנימה טרגי-קומית, מצליחה המחברת להפוך את עדינה החולנית והפסיבית לדמות ססגונית וציורית. לכל אורך הרומן נעה הגיבורה בין שלל הדמויות של הסיפור על התפתחויותיו המוזורות ואינה מוצאת מנוח - עד הסוף המפתיע. הספר הוא רומן חכם וכובש, שמעורר שאלות על מהות הזוגיות ועל נאמנות, הולדת ילדים ויחסי אמהות ובנים. בלשונה הבהירה בודקת המחברת את מוסד המשפחה על מגוון צורותיו ומאירה סיטואציות יומיומיות בזווית חדשה ומקורית.

פזית דניאל

פזית דניאל היא תסריטאית, בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה וקולנוע ותואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת ת"א.... המשך לקרוא

שם הספר
פסיכית
הילד הכי
איבוד זה לא שם של מקום
עוגת גבינה