“בספרם "קוברה 2" (הוצאת משרד הביטחון, 2010) תיארו כתב הניו-יורק טיימס מייקל גורדון וגנרל הנחתים בדימוס ברנרד טריינור את המערכה האמריקנית לכיבוש עיראק ב-2003. שם הספר נובע מכך שבעת מלחמת עיראק כינה גנרל דיוויד מקירנן, מפקד כוחות המתקפה הקרקעית של צבא ארצות הברית וכוחות הקואליציה, את מבצע כיבוש עיראק בשם "קוברה 2" לזכר מתקפתו של הגנרל פאטון בצרפת במלחמת העולם השנייה.

המחברים, ככל הנראה כתוצאה ישירה מכך מכך שטריינור הוא נחת בדימוס, הקדישו חלק ניכר מן הספר לתיאור פעולות הנחתים, בדגש על לחימת הדיוויזייה ה-1 של החיל. מפקד הדיוויזייה, הגנרל ג'יימס מטיס הוצג בספר כ"סוג של נזיר לוחם. ג'ים קונווי, מפקד חיל המשלוח ה-1 של הנחתים ומפקדו הישיר של מטיס, שחקן פוטבול לשעבר, התנשא אמנם גבוה מעל הגנרל הנמוך והקשוח, אך לא היה קצין נחתים חסר סבלנות ואגרסיבי ממטיס. במלחמה באפגניסטאן הותיר מטיס את חותמו כאשר הוביל כוח של נחתים, שבסיסו על אוניות הצי בים הערבי, למרחק של כ-650 ק"מ עד לקנדהר. הוא היה נחוש בדעתו להצטיין גם בעיראק" (עמוד 209). מטיס הוביל את הדיוויזיה ה-1 של הנחתים במסע המלחמה עד לבגדד בסגנון ובתנופה שהזכירו לרבים את הגנרל פאטון. הוא נחשב, לצד היותו "נחת של נחתים", לקצין שחושב "מחוץ לקופסה".

לאחרונה הודיע הנשיא-הנבחר דונלד טראמפ על מינוי מטיס למזכיר ההגנה בממשלו ועל מינוי גנרל הנחתים לשעבר ג'ון קלי למזכיר המחלקה לביטחון המולדת. קלי שירת כעוזרו של מטיס כאשר הלה שימש כמפקד הדיוויזייה ה-1 במערכה לכיבוש עיראק ומטיס העריך אותו מאוד. במהלך הקרבות הועלה לדרגת בריגדיר גנרל (הנחת הראשון שזוכה לכך בשדה הקרב מאז "צ'סטי" פולר) ופיקד על כיבוש העיירה תיכרית, בה נולד סדאם חוסיין. הצלע השלישית במשולש הזה, שהחלה את ה"השתלטות" של הנחתים על הממסד הביטחוני היא יושב ראש המטות המשולבים, הגנרל ג'וזף דנפורד. במערכה בעיראק פיקד דנפורד על צוות-קרב חטיבתי בדיוויזיה של מטיס. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה הכוחות ציפו כי יקבלו התרעה בת יומיים לפני שיוטל עליהם לפלוש לעיראק. לפתע שאל מטיס את דנפורד אם אנשיו יוכלו להיות מוכנים בתוך 12 שעות. איש לא ציפה כי יעמדו בכך – הם עשו זאת בתשע שעות. תחילה הוטל עליהם לאבטח שדות נפט בדרום. גורדון וטריינור כתבו בספרם כי דנפורד ביצע את משימותיו במערכה ההיא במהירות, ביעילות ותוך חיסכון בחיי אדם. 16 שעות מרגע שהחלה כבר השלים דנפורד את משימתו הראשונה. "העיראקים ממזרח לגזרתו היו מרותקים, מתקני זיקוק הנפט ותחנות השאיבה החיוניים במערב נתפסו שלמים, וכמה מאות חיילים עיראקים נתפסו או נשבו" (עמוד 219). בהמשך לחמו דנפורד וקלי תחת מטיס בבגדד.

חסרונו של אינדקס בספר ניכר עד מאוד (בין היתר לאור היותו עב-כרס ומעמיק עד מאוד) אבל גם כך הוא מציג לקורא תמונה סדורה, מעמיקה וטובה של המערכה לכיבוש עיראק. בהחלט אפשר.”

“ספר מעולה.
למתענינים בהסטוריה צבאית.
ניתן ללמוד רבות באופן שבו נילחמו וניצחו האמריקנים במלחמת המפרץ השניה.
מצד שני סיפור הניצחון יכול להראות בעין ישראלית כפשוט ומאליו-זאת אומרת
לא היה לעירקים צ׳אנס לתת פייט כמו שצריך כאשר חלק גדול מהצבא של צ׳אדם
היה בכלל גרוטאות. שלא היה להם שימוש לאחר אימברגו של כמעט 10 שנים שקרקע את
הצבא, כך שבעצם הסכנה היחידה נבעה מכוחות השיריון של הדויזיות הרפובליקאיות שהיו חיל המשמר האישי של צ׳אדם, ואותם הוא טיפח במיוחד.
למרות זאת ניתן ללמוד רבות מהאופן המהיר והמדויק שבו הניעו האמריקנים את כוחותיהם
מהאופן המהיר והאגריסיבי ( תנועת מלקחיים עצומה) שבעזרתה הכריעו הכוחות המיוחדים, המרינס והריינג׳רס,את הכוחות העירקים ובימיוחד את משמר הרפובליקה של הנשיא.”