``האופסימיסט``, ספרו של אמיל חביבי. חתן פרם ישראל לספרות לשנת 1992, הופיע לראשונה במקורו הערבי ב1974 - , ותוך זמן קצר זכה למקום של כבוד בספרות הערבית המקומית והכלל ערבית, ואף תורגם ל15 - שפות. זוהי סאטירה עזה שבמרכזה סעיד, פלסטיני מצפון הארץ, שלאחר שוך הקרבות של 1948 - 9 מנסה לשתף פעולה עם השלטון היהודי במדינה החדשה, אך מוצא את עצמו בין הפטיש והסדן. עד מהרה נעשה יחסו לשלטון דו - משמעי ותגובותיו על מעשי הבוסים היהודים מזכירות במידה רבה את אלה של החייל האמיץ שווייק, גיבור ספרו של האשק הצ`כי. קורותיו המרתקים מועברים אלינו באמצעות שורה של איגרות שהוא משגר אל חברו המחבר מאי שם בחלל (לשם נחטף על - ידי קוסמונאוטים עלומי - זהות) או מבית משוגעים (לשם ``נחטף`` כתוצאה ממצבו הנפשי). ביצירה זו מגשים אמיל חביבי במידת - מה את האידיאל שאליו שואפים רבים מסופרי העולם הערבי של ימינו: לכתוב רומאן השואב את - השראתו מהמציאות, ואת צורתו - מהמקורות הערביים, העממיים והספרותיים באחד, אך מבלי לזנוח את ההישגים ואת הנורמות של הספרות העולמית. כאן צורת המקאמה משתלבת, אפוא, בצורת הרומאן הפיקארסקי. תרגומו של הספר הזה, שלשונו מורכבת ומשובצת מובאות עממיות וספרותיות, הוא הישג ספרותי של ממש, מעשה ידיו של הסופר אנטון שמאס (שתרגם לעברית גם את שתי הנובלות האחרות של חביבי, ``אחטיה`` ו``סראיא בת השד הרע``). אמיל חביבי נולך בחיפה בשנת 1922, והיה פעיל בחוגי הקומוניסטים הפלסטינים מנעוריו. לאחר קום המדינה היה מראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, וייצג אותה בכנסת כ19 - שנה, כן ערך את ביטאונה ``אל - איתיחאד``, שם פירסם במשך שנים רבות טור פוליטי - סאטירי בחתימת ``ג`והיינה``. מאז שנות השמונים מקדיש חביבי את רוב מרצו לספריו ולכתיבה בעיתונות הערבית המופיטה בארץ ובאירופה.

``האופסימיסט``, ספרו של אמיל חביבי. חתן פרם ישראל לספרות לשנת 1992, הופיע לראשונה במקורו הערבי ב1974 - , ותוך זמן קצר זכה למקום של כבוד בספרות הערבית המקומית והכלל ערבית, ואף תורגם ל15 - שפות. זוהי סאטירה עזה שבמרכזה סעיד, פלסטיני מצפון הארץ, שלאחר שוך הקרבות של 1948 - 9 מנסה לשתף פעולה עם השלטון היהודי במדינה החדשה, אך מוצא את עצמו בין הפטיש והסדן. עד מהרה נעשה יחסו לשלטון דו - משמעי ותגובותיו על מעשי הבוסים היהודים מזכירות במידה רבה את אלה של החייל האמיץ שווייק, גיבור ספרו של האשק הצ`כי. קורותיו המרתקים מועברים אלינו באמצעות שורה של איגרות שהוא משגר אל חברו המחבר מאי שם בחלל (לשם נחטף על - ידי קוסמונאוטים עלומי - זהות) או מבית משוגעים (לשם ``נחטף`` כתוצאה ממצבו הנפשי). ביצירה זו מגשים אמיל חביבי במידת - מה את האידיאל שאליו שואפים רבים מסופרי העולם הערבי של ימינו: לכתוב רומאן השואב את - השראתו מהמציאות, ואת צורתו - מהמקורות הערביים, העממיים והספרותיים באחד, אך מבלי לזנוח את ההישגים ואת הנורמות של הספרות העולמית. כאן צורת המקאמה משתלבת, אפוא, בצורת הרומאן הפיקארסקי. תרגומו של הספר הזה, שלשונו מורכבת ומשובצת מובאות עממיות וספרותיות, הוא הישג ספרותי של ממש, מעשה ידיו של הסופר אנטון שמאס (שתרגם לעברית גם את שתי הנובלות האחרות של חביבי, ``אחטיה`` ו``סראיא בת השד הרע``). אמיל חביבי נולך בחיפה בשנת 1922, והיה פעיל בחוגי הקומוניסטים הפלסטינים מנעוריו. לאחר קום המדינה היה מראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, וייצג אותה בכנסת כ19 - שנה, כן ערך את ביטאונה ``אל - איתיחאד``, שם פירסם במשך שנים רבות טור פוליטי - סאטירי בחתימת ``ג`והיינה``. מאז שנות השמונים מקדיש חביבי את רוב מרצו לספריו ולכתיבה בעיתונות הערבית המופיטה בארץ ובאירופה.