“אם חשבתם שרובה, טנק, מטוס קרב הם כלי נשק יחידים אז טעיתם!
לידיעתכם נפט ( שלעיתים ניקרא גם נשק הנפט), גז, ומים ( לשתיה), הם כלי נשק לא פחות
מכלי הרג.
אוצרות טבע נדירים הם כלי נשק כאשר אלה ששולטים בהם יכולים להגביל את הגישה לאלה
שחסרים אותם, ואז המים, הדלק והגז הם לא פחות אכזריים מכדור, חומר נפץ או פצצה.
בספרו נהרות של אש מנתח סופר שלושה ״ תיקים לדוגמה״ במזרח התיכון בעלי פוטנציאל
נפיץ ביותר : נהר הפרת שנובע בתורכיה , עובר בסוריה ונשפך בעירק.
נהר הנילוס ( הלבן והכחול) שנובעים במשולש הגבולות : אוגנדה, קניה וטנזניה, עוברים
ומתאחדים לנילוס דרך סודן הדרומית, צפון סודן ונשפך המצרים, ונהר הירדן שנובע
ממקורות בלבנון, סוריה וירדן, זורם ונשפך בכנרת, ובמוצאו ממשיך לאורך הגבול בין
ירדן וישראל ( יש המדקדקים ואומרים בין ירדן ושטחי הרשות הפלסטינית).
לדעתי המקרה של הפרת הוא המעניין ביותר היות ומעורבים בו אינטרסים מעל ומעבר לשאלה
של מים : היחסים בין תורכיה לסוריה מתוחים כבר לאורך שנים רבות. במקרה הזה מעורבות שאלות
של דת ( עלווים מול סונים), עמים ( תורכים, סורים, עירקים), לאומים שונים ( עלווים, סונים, כורדים, דרוזים וכו׳).
שאלות של מאבקים על טריטוריות שמעורב בהם טרור- הכורדים והPKK,הדרוזים ושאיפתם לעצמאות, ולכל זאת
נוסף מזה שלוש שנים האביב ( החורף) הערבי.
ספרו של סופר קצת ישן והוא לא ממש מדביק את הקצב של הארועים בעשרים השנים
האחרונות, אבל נמצאות בספר מספר
תובנות ששרירים וקיימים גם כעת ולדעתי ישררו עוד תקופה ארוכה למדי.
לכן לדעתי הספר הוא טוב ושווה קריאה.
טוביה”