בשנה 1809 ניגש גיתה לכתיבת אוטוביוגרפיה זו של תקופת ילדותו ובחרותו. כבר מלאו לו אז ששים שנה וכבר יצאו לו מוניטין כגדל המשוררים של גרמניה. בשנות 1808-1806 יצאו לאור "כל כתביו" ב-12 כרכים. כל הקורא את הספר חייב להיות מודע לעובדה זו - לפנינו ספר זכרונות של אדם גדול על סף זקנתו מתקופת היותו ילד, נער, עלם - משורר בראשית יצירתו. קרא, למשל, את סיומו של הספר השביעי - כיצד מגלגל גיצה הצעיר-הזקן על מהות הנסיון וההתנסות בחיים! כפל ראיה זו משווה לדברים כפל משמעות - עיניים של צעיר ועיניים של זקן בד בבד. שלושת החלקים הראשונים - 15 ספרים - יצאו לאור מאפריל 1811 עד ינואר 1814, ואילו את החלק הרביעי השלים גיתה לאחר הפסקה ארוכה בשנות 1831-32, שנות חייו האחרונות. גיתה הלך לעולמות במרס 1832, ורק לאחר מותו, בשנת 1833, יצא חלק זה לאור מתוך העזבון על ידי אקרמן מזכירו. לכאורה היתה האוטוביוגרפיה "פיוט ומציאות" עשויה להיכתב בנוסח השגור של אוטוביוגרפיות, אחידה בצורתה ובסגנונה, שהרי כולה עוסקת בפרשת חיים של אישיות אחת, סדורה על פי סדר כרונולוגי. אך לא כן הדבר. בצדם של הזכרונות האישיים על האירועים שנתרחשו בחייו זה אחר זה, משבץ בה גיתה שירים שכתב וסיפורים שסיפר, רשמי טיולים ומסעות, מחקרים היסטוריים, שיקולים אדריכליים, תיאורי אישים שהכיר, עיונים דתיים ופילוסופיים, סקירות בתחום הספרות והאמנות, וכך נפרש עולם מלא וססגוני לפני הקורא. תרגום: יצחק כפכפי