“אז קראתי את כולו היום, בהחלט לא לקחתי את הזמן.
היה משהו מרגש בהצגה של הספר.
הכותרת שלו, התמונה של קלף הנסיך לב אדום, והאות M שמייצגת את שם הבן שנפל, מרום.

(הערה: אני עורכת את הביקורת כי היא יצאה ארוכה, ולפני רגע כתבתי "הבן שאיבד", ואז שיניתי את זה, בגלל שיש פה שיר שמדבר על השימוש במילה הזאת.
יש לי דברים לא הכי חיוביים להגיד, גם אם אין בהם שום רגש שלילי, אני עדיין מביעה דעות שלא נחמד לשמוע.
אבל עכשיו כשאני עורכת, ואני רואה שאני כותבת "הבן שאיבד", אני נזכרת בשיר הזה שבו הוא כתב:

"הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי מְאַבֵּד
אֶת בְּנִי, אֶת מֵרוֹם.
עַד סוֹף הָעוֹלָם
הָיִיתִי הוֹלֵךְ לְחַפֵּשׂ
וּמוֹצֵא אוֹתוֹ." (מתוך השיר "איבד את בנו")

ואני פשוט חייבת להגיד רגע, שיש פה בהחלט מילים שפורטות על הנפש.
עובדה שנזכרתי בזה פתאום והתחשבתי בזה, זה לא עבר לי מעל הראש.
אבל בביקורת שלי אני שמה הרבה דגש על הדברים שלא הכי מוצלחים בעיניי, וזאת הייתה בחירה שעשיתי ואני עומדת מאחוריה.
ואני אומרת את זה כי אני כן יכולה להתמקד בעיקר בחיובי, ואז בקצרה לסכם את השלילי, כי זאת תמיד אפשרות כשאני מעניקה שלושה כוכבים.
כאן בחרתי להתמקד במה שאני לא אוהבת, בביקורת, וכרגע אני עומדת לעבור ולנסח את הביקורת הזאת בצורה הכי מתומצתת שאפשר, כדי שהשלילי לא יעלים את החיובי.

עכשיו בחזרה לביקורת.)

השירים הראשונים בספר הזה, שאפשר לקרוא שלושה מהם בפרק הראשון באתר עברית, מבחינתי מתכתבים הכי טוב עם איך שהספר מוצג, ועם הכותרת "היה לי פעם נסיך", שהיא עצמה מרגשת ברמות.
אבל הנה מתחילה הביקורת שלי, כי מבחינתי מהות הספר היא לא זה, או לא מספיק זה.
אני מדברת מבחינה שיווקית, הייתה לי תפיסה מאוד מסוימת על הספר הזה, ועדיין קיבלתי את הדברים האלה, אבל אז גם המון דברים שלא קשורים לזה ולא משתווים לזה.

ובכל זאת אפשר לסלוח, כי אין דבר כזה שהאובדן הזה, לא יהיה חלק מהותי מהמשורר.
ויש אפילו שיר שגורם לי לחשוב על זה:

קורות חיים

רָשַׁמְתִּי אֶת ״קוֹרוֹת חַיַּי״ לְפִי כָּל הַכְּלָלִים:
חָזַרְתִּי וּבָדַקְתִּי שֶׁכָּל קוֹרָה חֲשׁוּבָה
בְּמִבְנֵה חַיַּי
נִמְצֵאת בִּמְקוֹמָהּ.
שֶׁלֹּא יִפְסְלוּ בִּגְלַל פְּרָטִים זְנִיחִים.

לָחַצְתִּי עַל ״שְׁלַח״.
אוּלַי הַפַּעַם אַצְלִיחַ.

רַק לְמָחֳרָת גִּלִּיתִי
שֶׁלִּבִּי פָּסַח, לֹא רָשַׁם וְלֹא שָׁלַח
אֶת מָה שֶׁקָּרָה
אֶת הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה
וּפָסְלָה אֶת חַיַּי.

וְאִם יִשְׁאֲלוּ
הֵיכָן פִּרְקֵי הַשָּׁנִים שֶׁבָּאֶמְצַע?
אָשִׁיב:
הוּצְפוּ בָּאוֹר הַמְּסַמֵּא
שֶׁל הַחשֶׁךְ.

‏־

זה השיר השלישי והוא מופיע בפרק הראשון שבאתר עברית.
יש חמישה חלקים, והחלק הראשון הוא זה שמכיל את השירים על האובדן, והוא לדעתי החלק הכי טוב בספר.
לומר ששאר השירים, שבאו בחלקים האחרים, לקחו כיוון לגמרי אחר? לא.
כי הוא עדיין האב שאיבד את בנו, גם אם הוא לא כותב עליו בכלל.
השכול הוא עדיין חלק מהשירה ומהסיפור.

בתור מישהי שלא קוראת שירה, ולא אוהבת לקרוא שירה, היו פה כמה דברים מעניינים שלא ציפיתי אליהם מבחינת הסגנון.
למשל זה שהוא כותב שירים כביקורת או תגובה לאחרים.
הוא ישים מתחת לכותרת את הציטוט של הדבר שעליו הוא מגיב, ואהבתי רק אחד שנכתב בסגנון הזה, כי התגובה הייתה ממש קשורה ומתוך תוכן הציטוט.
הוא נקרא "רגישות משוררית", ולשאר שירי התגובה פחות התחברתי.

יש פה עיסוק בפוליטיקה, משהו שאני לא מחבבת, בשירים כמו: "בנימין נתניהו" ו-"למירי רגב".
אני קוראת דיגיטלית אז אני יכולה לרשום הערה כדי לזכור את התגובה הראשונית שלי לשיר.
על השיר "בנימין נתניהו", הערתי: "איו", כי אני שונאת פוליטיקה, והשיר עצמו היה מאוד שלילי ומאשים.
וזה לא כי אני ימנית, ועובדה, כי השיר מיד אחרי שנקרא: "החיוך שלו", שגם מדבר על בנימין נתניהו, הצחיק אותי.
ובהערות על זה, כתבתי: "דווקא מדבר אליי".

החיוך שלו

לִפְנֵי שֶׁהוּא מַתְחִיל לִנְאֹם
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת
עֲוִית הַלַּעַג שֶׁבִּקְצֵה שְׂפָתָיו.
תִּרְאוּ,
אַתֶּם מְשַׁעְמְמִים
אוֹתִי
וְטוֹב שֶׁגַּם אַתֶּם רוֹאִים
אֶת הַבּוּז עָלַי,
בּוּז הוּא כּוֹחַ
בִּזְכוּתוֹ בּוֹחֲרִים בִּי
נְתִינַי.

־

צחקתי כי לדעתי השיר הזה מתאר משהו בהחלט נכון, כולנו יכולים לראות את זה.
אבל בנוגע למסר עצמו…
אני חושבת שזה טבעי עבור ציבור מסוים לבחור בדמות שלועגת לאותם הדברים והאנשים - שהציבור הזה לועג לו.
אני לא אוהבת פוליטיקה ואני לא מבינה בפוליטיקה, אבל תרשו לי לנסח את המחשבה בכל מקרה - אני חושבת שזה מצחיק כשאנשים אומרים שבנימין נתניהו מפיץ שנאה.
להאשים אותו בכל דבר זה מגוחך, ולהאשים אותו בהפצת שנאה זה בהחלט לדעתי - משהו שגם מפיץ שנאה, פשוט במקום שזה יהיה שנאה גלויה לציבור שלם, מציגים את זה כשנאה רק לביבי.
וזה… לא משכנע אותי באופן אישי.
מי ימיני כמוני, וקונה את זה שהשמאל שונא רק את ביבי ולא גם את האנשים שביבי מייצג?

בכל אופן, זאת הדעה שלי - שאני באופן אישי, לא רואה למה הפוליטיקה הזאת צריכה להיות כאן, בספר שירה.
זה לא מצא חן בעיניי במיוחד, אבל זאת הבחירה שהוא עשה, ואתם תראו שאני אמשיך לחזור על כך שאני מכבדת את כל הבחירות שהוא עשה גם אם הן לא לטעמי.
והסיבה שלי לכך היא פשוטה, זה כי הוא מראה מודעות עצמית בשירים שלו.

יש פה כמה שירים על כתיבת שירים, וזה היה נחמד לראות שכמוני, גם הוא נורא רוצה ומנסה לכתוב דברים.
יש הרבה שירים שהם פשוט תפיסה של מחשבות, זיכרונות ושיחות - שמבחינתי בצורה שבה הן נכתבו, אין בהם משהו עמוק, והם אולי מעניינים רק רעיונית.
כשאני קוראת שיר, אני רוצה להרגיש שאני קוראת שיר, ולא איזו מחשבה מתוך יומן אישי, או פרט אוטוביוגרפי.
אבל שוב אני חושבת - זכותו לשים את השירים האלה, ואני לא חושבת שהם פוגעים בזרימה.
אבל אני רוצה להראות לכם כמה מהשירים האלה, לפי סדר הופעתם:

איזה מלוכלך

מְטַיֵּל בִּרְחוֹב 42 בִּנְיוּ יוֹרְק
מַבִּיט בַּחֲסַר בַּיִת מְדֻבְלָל
שׁוֹכֵב עִם שְׂמִיכָה מֻכְתֶּמֶת
עַל הַמִּדְרָכָה.

וַאֲנִי חוֹשֵׁב
אֵיזֶה שִׁיר מַכְמִיר לֵב אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב עָלָיו.

(ההערה שכתבתי: "הכי גרוע בינתיים", וזה היה בשלב מוקדם.)

*

יד זדונה

עָלִיתִי עַל סֻלָּם
כִּוַּנְתִּי אֶת הַמַּטְאֲטֵא שֶׁבְּיָדַי
לַפִּנָּה שֶׁבָּהּ הַתִּקְרָה נִפְגֶּשֶׁת עִם הַקִּיר.
כָּרַכְתִּי סְבִיב שַׂעֲרוֹת הַמַּטְאֲטֵא
אֶת קוּרֵי הַמֶּשִׁי
שֶׁטָּוָה בְּעָמָל רַב עַכְּבִישׁ הַבַּיִת
וְיָרַדְתִּי.

יָד זְדוֹנָה הָיִיתִי.

(ההערה שכתבתי: "עוד אחד סתמי")

*

שש בבוקר, ראשית החורף, ישראל היום

כְּשֶׁהִתְכּוֹפַפְתִּי לְהָרִים מֵהַבֹּץ אֶת יִשְׂרָאֵל
הַיּוֹם לְיַד הַצַּרְכָנִיָּה בַּמּוֹשָׁב,
אָמַר לִי הַנֶּהָג שֶׁפָּרַק אֶת הַלֶּחֶם:
״תִּרְאֶה אֵיזוֹ קֶשֶׁת יָפָה בַּשָּׁמַיִם״.

(ההערה שכתבתי: "מה?", ובדיעבד אני מבינה שזה כנראה עוד שיר ביקורת, כי "ישראל היום" זה עיתון ימיני.
בגלל שהוא בא לפני השירים על מירי רגב וביבי, פיספסתי את זה בפעם הראשונה שקראתי.)

*

14.3

כָּל כָּךְ מַתְאִים לְאִמָּא שֶׁלִּי
לָמוּת דַּוְקָא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי.
כָּל כָּךְ מַתְאִים לִבְנִי הַצָּעִיר,
גִּלְעָד שְׁלִיטָ״א חו״מ (חָכָם וּמָתוֹק)
לְהִוָּלֵד דַּוְקָא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי.

(ההערה שכתבתי: "מידע אוטוביוגרפי שלא ממש מוסיף משהו.")

-

תנו לי לסכם את החלק השלילי בביקורת שלי.
אני לא אוהבת כשמכניסים פוליטיקה.
יש כאן הרבה שירים שמתארים מחשבה שלא באמת מתפתחת למשהו מעניין.
יש המון שירים שנראים כמו חלק מיומן אישי, שלא מתעמק בדברים.
אבל אני כן מכבדת את הכותב הזה, כי אני מבינה שזה עניין של טעם, ושכנראה הבחירות שהוא עושה לא קולעות לטעם שלי.

אם הוא רוצה לכתוב על מחשבות ורעיונות שלא מתבשלים - זה בסדר, בחירה שלו.
אם הוא רוצה לכתוב ביקורת פוליטית, זכותו, בעיקר כשללא ספק יש בזה רגש מבחינתו.
אני אישית לא אוהבת לקרוא דברים שליליים שכאלה, בעיקר כי הצד שלו זה לא הצד שלי.

התחושה החיובית פחות או יותר שיש לי, לספר השירים ולכותב, היא בגלל שבחוויה שלי - יש כאן מודעות עצמית, וזה מפייס אותי בתור קוראת.
אני חשה שזה מה שהוא רצה לכתוב, זה מה שהוא רצה שיהיה בספר הזה, וגם אם חלק מזה נראה לי מאוד סתמי - אני עדיין מכבדת את זה.
אני מכבדת אותו ואת כל מה שהוא בחר לשים כאן, גם אם לי באופן אישי אין מושג למה.
זה כנראה עניין של טעם, ואני לא מרגישה שהיה כאן משהו ממש על הפנים שגרע מהחוויה שלי.

עכשיו.
לדעתי השיר הכי טוב בכל הספר הוא השיר הראשון, שממנו גם הכותרת של הספר:

טָרֹף

לֹא טָרַפְתִּי אַף פַּעַם אֶת קְלָפַי.
לֹא הָיָה לִי צֹרֶךְ (אוּלַי אֹמֶץ)
לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
הִסְתַּפַּקְתִּי בַּקְּלָפִים הַפְּשׁוּטִים
שֶׁחֻלְּקוּ לִי.
לֹא הָיָה לִי מֶלֶךְ
לֹא מַלְכָּה
נִסִּיתִי מִדֵּי פַּעַם לִהְיוֹת הַגּ'וֹקֶר
אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַצְחִיק אַף אֶחָד.
הָיָה לִי פַּעַם נָסִיךְ
אֲבָל הוּא נִטְרַף.

־

יש כאן סדר נכון של שירים, והפרדה בין חלקים, שאף אחד מהם חוץ מהראשון לא מרגיש חזק בצורה מיוחדת.

אני סך הכול כאן כדי לכתוב את דעתי, ולהעביר ביקורת על מה שטוב ועל מה שפחות לדעתי.
אבל זה בעיקר כי אני רוצה שאנשים ימצאו את הספרים שמתאימים להם ולטעם שלהם.
אז אני תמיד מקווה שהביקורות שלי עוזרות לאנשים להבין אם הספרים שאני מבקרת הם בשבילם או לא.

רציתי ספר שיגרום לי לחשוב על שירה ולפתח את המחשבות שלי בנוגע לז'אנר הזה, שאני עדיין לא ממש מכירה.
הספר הזה והסגנון של הכותב, סיפקו לי את הרצון הזה, וזה לא היה משעמם עבורי מהסיבות האלה.

אני רוצה לסיים עם אחד השירים הכי מרגשים של גיורא פישר.
הוא לא מופיע בספר הזה, יש לו ביצוע ביוטיוב, והוא מאוד השפיע עליי לרצות לקרוא את הספר הזה.
שורה תחתונה, נהניתי מהחוויה.

–

תפילה

מִי יִתֵּן
וְאֶהְיֶה כְּבָר זָקֵן
מְבֻלְבָּל.
אִם אָז אֶשְׁאַל:
לָמָּה הוּא לֹא בָּא לְבַקֵּר?
אַל תֹּאמְרוּ:
אֲבָל, הוּא נָפַל
לִפְנֵי הֲמוֹן זְמָן.
אִמְרוּ:
הוּא הָיָה פֹּה אֶתְמוֹל
וְאָמַר שֶׁיָּבוֹא גַּם מָחָר.”