“כשאני ניגשת לספר חדש אני אוהבת להיות "טאבולה ראסה". לעיתים אני לא קוראת את תקציר הספר, או מחכה שיעבור קצת זמן עד שאשכח אותו. כמובן שזה נכון שאי אפשר להיות לגמרי מנותק מהשפעה של גורמים חיצוניים אבל אני תמיד שואפת להיות רק אני והספר בעולם.

גילוי נאות קטן- את רחלי ונג בר לוי אני מכירה. אולי אפילו הייתי אומרת מכירה די טוב. היא לא רק סופרת מוכשרת ביותר אלא גם אישה מהממת וחכמה. אבל כאמור, אני רוצה שזה יהיה רק אני והספר בעולם, בלי שום גורם שישפיע עליי. אני מוצאת את עצמי במהלך הקריאה חושבת על רחלי שכתבה את אירועי העלילה. האם זה אמיתי? זה באמת קרה לה? רגע אחד, אני חושבת שאני מכירה דמות כזו או אחרת אולי אפילו די מקרוב. אבל הרי זו רק השראה מהמציאות לא? עד שלבסוף החלטתי להשקיט את כל המחשבות. אני מכירה את רחלי. עם זה אצא למסע הקריאה ואקבל על עצמי את ההכרות המוקדמת כי אין בה שום דבר רע, להפך, זה פותח לי צוהר אל עולמה הפנימי של דמות אהובה בחיי.

הספר "מלכת השוקולד" מספר את סיפורה של טליה, נערה מתבגרת בכיתה ט' שמגיעה מבית דתי. היא מחליטה את שנה הבאה להעביר בתיכון חילוני ובכך מוצאת עצמה מתרחקת מהדת ומהאמונה. טליה נקרעת בין שני הקולות הפנימיים שלה. "הילדה הטובה" זו שמושכת אותה לאחור ולא מאפשרת לה לבחון ולפרוץ גבולות, זו שנאמנה לאמא ואבא, לאלוהים ולמה שיחשבו עליה. ו"הילדה הרעה" זו שרוצה לצאת החוצה מעורה, שרוצה להיות שחקנית ולטרוף את הבמה, זו שרוצה להתלבש חשוף ולהרגיש איך זה לגעת בבחור. ובתוך כל הרחשים הפנימיים, החרדה וחוסר היכולת ללמוד, מוצאת עצמה טליה מכורה ל"טיפה המתוקה" – השוקולד.

זהו ספר על קרע פנימי ואישיות שרוצה לפרוץ החוצה. על הרצון למצוא את עצמנו בחברה ולהיות אהובים. טליה מנסה לקבל אישורים מכל הסובבים אותה אך לא מבינה שהאישור הכי גדול נמצא בתוכה. הקונפליקט הפנימי בא לידי ביטוי בצורה כל כך רגישה, עדינה ונכונה ולמרות שנקודת מבטה של המספרת היא של נערה, היא ניחנה באינטליגנציה רגשית גבוהה ומודעות לרחשי ליבה אף על פי שלא תמיד היא מצליחה לנהוג כפי שהייתה רוצה. ברגעים אלו בדיוק אנו מצליחים להתאהב בה.

זהו לא ספר לבני נוער בבסיסו, אך אני חושבת שבני נוער רבים יכולים להזדהות עם התחושות של הדמות הראשית. גם הורים לבני נוער יוכלו לזהות שם את הקשיים של ילדיהם ולהצליח להבין ולו במקצת את תחושת החיפוש העצמי. וגם מי שניסה אי פעם לצאת מאזור הנוחות שלו אל עבר מקומות חדשים ולא מוכרים יוכל להזדהות עם תחושת חוסר הוודאות והפחד ללכת קדימה כדי להצליח להשאיר מאחור את ההרגלים הישנים.

"אני רוצה כל כך להאמין במשהו, במישהו, אני רוצה להאמין פעם אחת בעצמי, במקום להיות כל כך חסרת ביטחון ולבקש את האישור של כולם. אני רוצה להאמין שיום אחד אני אצליח."”

“אל הספר מלכת השוקולד , ספר ביכוריה של רחלי ונג בר לוי הגעתי דרך זה שהתחלתי לעקוב אחריה באדיקות ובדריכות ברשת כי הרי היא ידועה בשמה השני "הספרנית חיה בסרט " .
רחלי בעלת בלוג של תוכן בנושא עידוד הקריאה , שם גם הוקסמתי מכל סרטון מרתק ומהנה , ובכל פעם מחדש היא כבשה את ליבי ,ממליצה בחום לעקוב אחריה , שם גם גיליתי שספרה יוצא לאור וסוקרנתי שבעתיים לקרוא אותה כי רחלי בתוכנה היא אישיות חייכנית מרתקת , והייתי בטוחה שבכתיבתה ממגנטת , וממש לא טעיתי ... חוץ מזה שלקרוא את ספרה הצטיידתי בכמה טבלאות שוקולד , שכמה מהן נותרו שלמות כי הקריאה הסתיימה לה הרבה הרבה לפני שסיימתי לאכול מהם ....
אוהבת רומני חניכה והתבגרות אותנטיים , אמיצים וחושפניים , ובפרט שיהיו להם קווים משיקים לחיים שלי כמתבגרת . כאלה של שנות התשעים , שיזכירו לי את שנות ההתבגרות שלי , תקופה לא פשוטה בחיים לכל נער או נערה כשהקריאה מהווה עבורי הזדמנות לחוות ולהחיות שוב הכל מחדש כזה הוא הספר מלכת השוקולד עם מעט שינויים לכאן ולכאן ...

תכירו את טליה נערה מתבגרת , תלמידת תיכון ,שנולדה בבית מלא אמונה של שנות התשעים . טליה אוהבת שוקולד בצורה קיצונית על כל המשתמע מכך , לא סתם היא מלכת השוקולד .....
היא מגיעה לגיל שבו היא מבינה את מורכבות החיים , כשמגלה שאביה ואמה מחליטים להיפרד ואף להתגרש והיא עומדת לגור ולחיות בשני בתים .
גירושין משבר עצום לילד קל וחומר לנערה מתבגרת על כל המשתמע מכך ....
טליה מחליטה לפרוץ קו דק , בין הילדות שהיתה לה בכח האמונה וערכי הדת שחונכה, לבין הבגרות כשמחליטה לפסוע בחיים חדשים אל הלא נודע , לעבור לבית ספר חילוני , לחזור בשאלה ואפילו להגשים את חלומה כשחקנית ...
בכתיבה רגישה עוצמתית ומטלטלת עד כאב מוחשי שחשתי בקריאה עד שליבי יצא לטליה , מתארת רחלי את מסע התמודדותה הכובש ומכמיר הלב של טליה כשבדרך היא אוהבת , חרדה , נשברת , נלחמת ומתמודדת ובעיקר לא שוכחת מאין באה , ובכל צעד ושעל שלה מהדהדת ובחרת בחיים ...היא מתבוננת חוקרת ושואלת את עצמה בכל פעם מחדש לאן תלך ...
במה טליה בוחרת ? ולאן היא הולכת ? ...

מלכת השוקולד ספר מרתק ומרגש של סיפור נוגע מסקרן ולופת אל תוכו מר ומתוק ועושה חשק לעוד ועוד ממנו ואי אפשר בלי שוקולד לצידו ....קריאה מתוקה ומהנה !”

“בוא נאמר שרחלי ונג בר לוי, היא חברה שלי בפייסבוק. היא מצאה אותי כי עבדתי בספריות של גבעת שמואל, והיא מעלה כל מיני קטעים על ספרים. היא הוציאה ספר לאחרונה. הספר הפתיע אותי מאוד, וזה מדהים שלפני שקראתי את הספר שלה,הרגשתי מאוד מחוברת אליה, התכתבנו הרבה.
אני אעלה קטע שמאוד נגע לליבי ומסביר את החיבור ואת אהבתי לספר:''התקרבתי אל גל ושלחתי יד לשלט להגביר קצת. אבל גל לקח ממני את השלט ופתאום החזיק את היד שלי, בלעתי את הרוק. הוא לקח את הכף היד השנייה שלי התרגשתי נורא פתאום, הוא ליטף אותי הוא נשאר בכפות ידיי. עבר לי בראש שאולי הוא ביישן אבל אז נזכרתי בעינב חצי ערומה במחסן תיאטרון. כל-כך רציתי לנשק את שפתיו האדומות, הוא נשך אותן פתאום מהסס, ראיתי פתאום.
''זה בסדר אני רוצה אותך''
''את לא טליה תאמיני שאת לא'' הוא אומר ומתרחק ובולע את כולי בעיניו.
מבולבלת נרתעתי לאחור.
''את כל-כך שבירה טליה''
''אני לא שבירה! צעקתי לרגע'' אני לא ילדה קטנה, אני רוצה אותך, ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה''
(עמ' 147, מלכת השוקולד)
המשפט הזה החזיר אותי לגיל ההתבגרות דווקא לגיל 16-17 לימים האלה שלא היה לי טוב באולפנה רציתי לעזוב. הבנות היו סנוביות וסבלתי ממלכת כיתה, פעמיים.
אחת החרימה אותי בכיתה ה', אחת צחקה עליי כשאני כותבת סיפורים בבלוג שלי בתפוז.או ששרתי סולו באיזה תחרות מוזיקה, כולן זייפו חוץ ממני.
ולא מצאתי חברים נורמלים, לא היה לי מגמות שעניינו אותי: היה רפואה, פיזיקה, ביולוגיה. אבל אני אהבתי מגמות הומניות: אהבתי ספרות, תיאטרון ולא נפתחה מגמה. באותה תקופה הלכתי לאיזה אודישן לתיאטרון חיפה, אני לא שכחתי עד היום את האודישן, אומנם לא קיבלו אותי, אבל אני זוכרת שאמרתי לעצמי שזה נתיב שאולי אפסע אליו דרך בעתיד, אולי לא שחקנית, אלא לכתוב מחזות, סיפורים, ספרים. ואני גם לא שוכחת שאמרו שיש לי ''שמיעה מוזיקלית'' אני לא יודעת מה הסיבה לדחייה, הם אמרו ''כיוון שאת לומדת באולפנה, מפחדים שזה לא יתאים לי'' אולי באמת הייתי צעירה מדי, אבל זה עדיין לא עצר אותי, חוץ מזה שהרגשתי נטע זר.
הרגשתי כמו טליה, בגיל 16-17 לא עניין אותי לימודים, עניין אותי בנים, ולצערי עברתי דחייה בגיל 17 מבחור שאהבתי, הייתי שבורה ואכלתי הרבה שוקולד. ברגע שהיה קורה לי משהו רע הייתי בורחת לשוקולד, אם הייתי רבה עם חברה, שוקולד, זה היה ממלא אותי. אבל תמיד ידעתי שזה חיצוני שזה לא באמת ממלא כי הלב שלי ריק. וחיפשתי שיאהבו אותי, הרגשתי לא יפה, שמנה. הרגשתי שאני נורא חמודה ומתוקה ומאוד שבירה.
ורציתי כמו טליה שיפסיקו לחשוב שאני הילדה החמודה והמתוקה, לא רציתי, אני זוכרת שהייתה לי חברה טובה שעזרה לי להתכונן לאודישן והמשיכה לתחום התיאטרון ועוד חברה נוספת ממשיכה את זה.
הספר הזה גאונות מבחינתי והוא אפילו קצת מספר את הסיפור שלי, אולי של כולנו של כל הרגישים האלה שמפחדים שהם לא מספיק טובים והם רוצים שכולם יאהבו אותם.
ומה שעצוב בטליה שהיא לא באמת ילדה רעה, כי היא מציגה את עצמה בתור אחת שהייתה דתייה ועכשיו היא הולכת לא צנוע, מתלבשת מתנשקת. היא ילדה טובה שמחפשת אישור שיאהבו אותה, כי היא כנראה לא מקבלת את זה בבית. אני זוכרת שגם אני בגיל ההתבגרות, רציתי אישור שיאהבו אותי, רציתי להיות מקובלת, אבל הייתי בשוליים, כי נראיתי נורא שבירה לאנשים. אני זוכרת שאולי בפעולה של בני עקיבא המדריכה אמרה לי'' אור את חזקה, את לא שבירה, את חברותית'' לצערי היא עזבה אחרי שנתיים, אני לא שוכחת את המשפט שלה אני מנסה להגיד לעצמי כל פעם, שאני במקום חדש, אפילו שאני מפחדת. הספרים והתיאטרון הם מקום מפלט.
ועוד משהו אצל טליה שאין לה חבר אחד שנשאר לה תמיד, חלקם הולכים עוזבים ואז חוזרים, זה שובר את הלב, אין לה רצף בגלל זה היא כל-כך מבולבלת.
היא מאוהבת במישהו והוא בוגד בה עם חברה שלה. יש לה חברה טובה היא מפסיקה לדבר איתה.
וזה משהו שבגיל ההתבגרות חווים הרבה, חוויתי את זה הרבה לכן הייתי עם הבדידות עם השוקולד והכתיבה.
והיום אני מנסה להגיד לעצמי שאני לא צריכה את השוקולד או את האישורים החיצוניים, או לפחד מהבדידות, כי אין בלהיות בודד מאשר להתחבר עם אנשים שעוזבים אותך או לא מתייחסים אלייך כראוי זה מה שהייתי אומרת לטליה, אם היא הייתה דמות אמיתית.”