ב־1969, עשר שנים לאחר פרסום לוליטה, יצא לאור הספר אדה, יצירתו רחבת היריעה ובמובנים רבים גם השאפתנית ביותר של נאבוקוב. עלילת הספר, המשתרעת על פני שמונה עשורים, מכליאה בתנופה וירטואוזית סוּגות שונות של כתיבה, וביניהן הרומאן של המאה התשע־עשרה, אגדות עממיות, הרומאן המודרני, ספרות המדע הבדיוני ומסה פילוסופית־פואטית על טבעו של הזמן.
במרכז הספר עומד סיפור אהבתם האסורה והשערורייתית של איוואן ואדליידה וין, בני משפחה אצילית, שהחיבור הגופני והנפשי ביניהם נובט בראשית נעוריהם באחוזת ארדיס האגדית, אתר של חדווה טהורה ותום כפרי, המאפשר להם לתור אחר המיזוג המושלם בין הזיקה העמוקה לטבע ובין התשוקה לתרבות. מרבד הקסמים של ואן, הגיבור ההולל של הרומאן וגם המספר הבלתי מהימן שלו, פורשׂ בפני הקוראים מפה גאופוליטית חלופית של עולם מקביל, כוכב לכת שבו אמריקה הצפונית מאוחדת עם רוסיה, מלחמות העולם לא התרחשו, והשימוש בחשמל נאסר בעקבות אסון מסתורי. על רקע תפאורה חלומית זו מוביל המחבר את גיבוריו במבוך מסחרר של מראות, שיצירות תרבות ואמנות לאין־ספור משתברות במנסרותיו המתעתעות.
על אף המכשולים החוקיים והמוסריים הניצבים בפני אהבתם של ואן ואדה ‐ הירושות המפוקפקות של בגידה וטירוף שמנחילים להם הוריהם, והעוולות הרבות המתבצעות בשם אהבתם וּלצִדהּ ‐ הקשר ביניהם שב ומתגלה ככוח היחיד שיכול לקרב את גיבורי הספר אל החמדה, אל ההרף שבו משתתק סאון המרחב לטובת הרגע הקורן של זמן טהור, של ההווה האמיתי.