“מלכוד היום השמיני
מיכה גודמן, נחשב לאחד מהוגי הדעות של הציונות העכשווית, אך אני לא קראתי כמעט דבר מכתביו. שמעתי הרצאה מוקלטת שלו על שאול המלך וחשבתי שהיא נפלאה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת העברת ההרצאה.
הופתעתי שגודמן, הוציא ספר על השבעה באוקטובר, בשם היום השמיני, זמן לא רב מהאסון הנורא, אבל חשבתי שמעבר ללהג, האין סופי של הפאנלים הטלוויזיוניים, המשכפלים את עצמם לדעת, נכון לי כעת לקרוא ספר שאולי יספק לי נחמה ותיקווה בימים הקשים העוברים על כולנו.
קראתי, ולא הסכמתי עם חלק גדול מהדברים, אך חשבתי שאין לי רצון להוסיף ולהתפלמס, עד שבאקראי שמעתי תחנת רדיו, שדובריה טוענים ברהיטות שעם ישראל נחטף ב 7 לאוקטובר על ידי מחאת קפלן, שגרמה לקרע ולהחלשת עם ישראל, שהביאו בעקבותיו את האסון הנורא. מעבר לדברי הבלע חסרי השחר. השיח הזה המחיש לי, שחלקנו לא למד דבר, השנאה – ממשיכה להיות הפרוגרמה.
גודמן מנתח את, כל טיעוניו, כאילו היו דיון פילוסופי המושתת על היגיון סוקרטי, או משוואה מתמטית בה שני ציידיה מנוסחים על ידי ביטויים אלגבריים, וכל מה שאנחנו צרכים לעשות, זה פשוט להזיז מספרים מוחלטים מצד לצד, עד שימצא השוויון – או האיזון הנכון, אותו איבדה המשוואה, או המדינה. כמו העובדה שגודמן, משתמש לכול אורך טיעוניו, בהגדרות של ימין ושמאל, כאילו היה ביטוי אלגברי.
אז אני רוצה לחזור, ל- 1932, לגרמניה, כן זאת שגולן הצביע עליה בשעה שהוא אמר שהוא מזהה תהלכים דומים במדינת ישראל. אז לעצם הרעיון, אם נבדוק אותו לעומק נזהה טירוף וחוסר הרציונאליות של צד אחד, נזהה שנאה תהומית המניעה רגשות ולא את השכל הישר. הימין הקיצוני, שהוכנס למשוואת גודמן, הוא ימין שמדינת ישראל לא יכולה לחיות אתו, הוא ימין שמהווה סתירה לכל מה שהצינות הליברלית ביטאה אי פעם.
גודמן, התייחס לסכסוך בשני צירים עיקריים, ציר הסכסוך הקודם, בו החלוקה היא בין מצדדי ארץ ישראל השלמה, לעומתם המבקשים שתי מדינות לשני עמים, שבקשו בכך לחלק את ארץ ישראל, על מנת לשמור על עקרון מדינה יהודית ודמוקרטית. ציר נוסף, הוא של יהדות לעומת דמוקרטיות וליברליות, (הניסוח הוא שלי). לדבריו של גודמן, ניתן להפריד בין שתי מערכות הצירים לצורך יצירת דיון, או ההגעה להסכמות שהן הכרח. על הצורך להגיע להסכמות אין וויכוח, אך הבעיה היא ששתי מערכות הצירים שלובות זאת בזאת ככלים שלובים, מי שרוצה בארץ ישראל השלמה, הם בחלקם יהודים משיחיים, שאיתם לא יתכן דיון רציונלי בנוסח הליברלי.
השאלה היא אם כן, אך קרה, שהימין הקיצוני, כמו בגרמניה של 1933 השתלט על השיח הציבורי וניצח בבחירות דמוקרטיות? ואיך ניתן להתמודד בישראל עם עובדה זאת לאחר ה-8 באוקטובר, זהו מלכוד שנראה ללא פתרון?
ושאלה נוספת האם היהדות החרדית, המוגדרת כפוסט ציונית, ומהווה לשון מאוזניים, המעניקה את הכוח הלא פרופורציונאלי, לקונגלומרט המכונה ימין על מלא, האם היא פקטור שאיתו ניתן להגיע לדיון על התיקון המתחייב בחברה הישראלית? המציאות מוכיחה אחרת, ביום שאחרי, בולטת עמדתם הנוקשה של מנהיגיה בשאלת חוק הגיוס, ומוכיחה שכמעט ולא אפשרי להגיע להבנות והסכמות.
אחרי שהצבתי את השאלות, המייסרות, כל מה שנותר לי להגיד לעצמי, תפסיק לקרוא ספרים, ולחפש בהם תשובות חכמות, צא לרחובות למאבק על חיי עם ישראל כפי שחשבו החלוצים בשעה שנטשו את משפחותיהם מאחור בכדי לייסד מדינה נפלא כמו ישראל, תחשוב עליהם, על ילדך ונכדך, באיזה מדינה אנחנו רוצים שהם יחיו?”
