ועכשיו הגיע הזמן להפסיק עם העניין הזה של התאריכים והשעות, לכתוב אותם פה. שעכשיו, הכול כבר בתוך הזמן. את מבינה? עכשיו הזמן חזר להיות אחד, והוא מורכב כולו מהשיחה הזאת, שאין לה עוד צד שני, אז זה לא משנה אם תשע עשרים עכשיו או יום שני או ארבעה בנובמבר, שמעכשיו אני כאן אהיה בכל המקומות במקביל, וכשאהיה איתך אהיה מודעת לפגישה עם לורה, ולמכונה שסיימה וצריך להעביר למייבש ולילדים שמחכים לי על החוף בדאגה, הנה תראי, כבר עכשיו זה מתחיל, ואיפשהו במרחב האין־סופי שני סלעים מתקרבים זה לזה וחוסמים פתח כניסה למערה, ואני עומדת מאחוריהם ולפניהם, מתחת לשמש ועמוק במחשכים, ומעכשיו תמיד שם אעמוד, ומשם תמיד אדבר איתך.
אורי, צלמת, נשואה לאישה ואם לשניים, פוגשת בסדנה את תמר, מתנחלת דתייה, אמא לשישה. ברגע אחד משנה חיים מתלקחת ביניהן אהבה עמוקה, מהסוג שאי אפשר לוותר עליו. אבל תמר מוותרת. בפחד לאבד את עצמה ואת כל היקר לה היא קוטעת את הקשר, משאירה את אורי להתמודד עם אובדן שאינה מסוגלת לשאת.
המומה והלומת כאב, אורי עולה על האופנוע ויוצאת למסע, חיצוני ופנימי, בניסיון נואש לשמר את האהבה, מסע שבו היא מתכחשת למוסכמה הבסיסית ביותר, לפיה אהבה זקוקה לשניים כדי להתקיים. אורי רוכבת דרך נופים פראיים, מצלמת, חוצה גבולות, ומדברת עם עצמה ועם תמר, שלא תיעלם לה. שתישאר, גם אם אינה יכולה להיות. היא לא עוזבת את משפחתה. היא נוסעת. ביקומים מקבילים, נוכחת נעדרת, בשבי העבר ודרך עדשת המצלמה, מחפשת אורי דרך חדשה לחיות כבן אדם שלם, בעולם שהתפצל לשניים.
כל רגע כל דקה הוא ספר שובר לב על האהבה ככוח טבע, על ויתורים בלתי אפשריים, ועל היכולת המופלאה של הנפש לקיים את מה שאינה יכולה בלעדיו.
ענת גוטמן היא מוסיקאית, כל רגע כל דקה הוא ספרה הראשון.