בחדר מלון בפריז, גבר יושב ומעשן ואישה מתהלכת. היא נולדה לפניו אבל הוא היה אהוב ממנה. שניהם לא רוצים להיות שם אבל אין להם ברירה: אימם שלחה אותם לפריז עם כד אפר, כמשאלה אחרונה לפני המוות. קשה להאמין שהרצון הזה הלם את האם, הסופרת השנויה במחלוקת אסיה אשל־בלוי, אבל מי כבר יודע מה התאים לה. אסיה היא עדיין בגדר מסתורין טהור, אפילו עבור ילדיה.על אף ילדותם המבטיחה, בבגרותם בנה ובתה של אסיה אשל־בלוי התגלו ככישלון. עכשיו, כשהם בשנות השלושים לחייהם, שניהם עדיין מנסים להימלט מצילה הגדול. ובכל זאת מילותיה מקננות בגרונם,גינוניה מכבידים על תנועותיהם, ולפעמים נדמה להם שהיא כתבה מראש את מהלך חייהם. כשאיש לא רוצה להיזכר באסיה, הם לבדם מצּווים לזכור; ומוכרחים לשכוח.