בכל פעם שנוסתה, החירות של הורים לבחור ולקבל החלטות בנוגע לחינוך ילדיהם הוכיחה את עצמה כאחד הדברים המועילים ביותר להנגשת השכלה ולצמצום פערים. אם כך, מדוע פוליטיקאים, איגודי מורים ופעילי זכויות אדם מתנגדים לה ונלחמים בה בכל מחיר?
תומאס סואל, כלכלן אפרו-אמריקאי ואחד האינטלקטואלים המובילים בימינו, אשר חיבר ספרים בולטים כמו "עימות בין השקפות", "יסודות הכלכלה" ו"המרדף אחר צדק קוסמי", מציב במדוע הם שונאים בתי ספר פרטיים? את אחד מכתבי ההגנה החריפים והמבוססים בדבר זכות הבחירה של הורים ותקצוב מבוסס הישגים. סואל עושה זאת באמצעות מחקר אמפירי לגבי שיטת בתי הספר המורשים, שהם בתי ספר מעין-פרטיים במימון ציבורי.
בתי הספר המורשים מיוחדים בשני מישורים: מידת תקצובם תלויה בהצלחת התלמידים, וההורים הם אלו שמחליטים באיזה בית ספר ילמדו ילדיהם. כך, כמו בתי ספר פרטיים, בתי הספר המורשים מבוססים על הישגים ותחרות.
סואל משווה בין 23,000 תלמידים שונים מניו-יורק, מראה כיצד הצלחתם של ילדים אפרו-אמריקאים שהגיעו מאותה השכונה, חיו באותו הבית וחוו את אותה המציאות הכלכלית, הייתה תלויה בבית-הספר שבו למדו: ילדים אשר למדו בבתי-ספר מורשים הגיעו להישגים מרשימים בדיוק כמו ילדים לבנים או עשירים, ואילו ילדים אשר למדו בבתי-ספר ציבוריים סבלו מחוסר רצון ללמוד, הישגים נמוכים פי שש משכניהם, ואחוזי נשירה גבוהים. מעבר לכך, בתי-ספר מורשים היו נחשקים יותר בעיניי הורים מכל הסוגים, וגם הציגו גיוון גזעי, דתי וסוציו-אקונומי רחב יותר מאשר בתי-ספר ציבוריים. המחקר האמפירי המקיף שמבצע סואל לא משאיר מקום לשאלות: מתן אפשרות בחירה להורים ותקצוב לפי הישגים הוכיחו את עצמם בתור אחת השיטות היעילות שקידמו באופן המיטבי ביותר חירות, שוויון הזדמנויות וצמצום פערים.
למרות כל הראיות לכך שבתי הספר המורשים הם כרטיס היציאה של האפרו-אמריקאים מהעוני, אנשי חינוך, ארגוני מורים, פוליטיקאים ופעילי שמאל המשיכו להתעקש שמדובר בשיטה שמיטיבה עם לבנים עשירים פריווילגים, ודחו את המדיניות שהייתה עשויה להציל דור שלם של ילדים אפרו-אמריקאים, עניים ובני מיעוטים אחרים. כל זאת, מסביר סואל, במטרה להשיג עוד כוח, כבוד וכסף, גם במחיר הקרבת הצלחתם של החלשים.
במדוע הם שונאים בתי ספר פרטיים?, תומס סואל מספק עבור הקוראים קשת רחבה של נתונים אמפיריים וצידוקים אינטלקטואליים, וקורא לכל קוראיו התומכים בחירות, בחופש הבחירה ובהצלחת הילדים לקחת חלק במאבק לזכות הבחירה של הורים בחינוך. עבור הקורא הישראלי ספר זה עשוי להיות מועיל במיוחד, כיוון שמערכת החינוך הישראלית, הסובלת הן משנאת מצטיינים והן מפערים גדולים, היא דוגמה נוספת למערכת שיכולה להיות מתוקנת באמצעות תקצוב מבוסס הישגים ומימוש זכות ההורה לבחור את חינוך ילדיו.