ביקורות ספרים על הספר סיד

כוחו המטהר של הלבן תחילת קריאת ספר חדש, היא כתחילת מסע, בו לא פעם אני מנסה להתחבר לאווירת הספר, ותוהה ביני ובין עצמי, האם הבחירה היא נכונה, האם היא מתחברת למצב רוחי הנוכחי בצורה חיובית? כך קרה לי בספר סיד, של אסתי ג. חיים, בו הרגשתי התרוממות רוח מהכתיבה המדויקת והפיוטית, מהתיאור המדויק של הדמויות, מהעלילה היוצרת צפיה לשינוי, אבל נושא הספר, יצר בקרבי תערובות של תחושות שונות, חלקן לא נוחות, שלא פעם גרמו לי לבקש להניח את הספר בצד, ולדחות את קריאתו לימים פחות מעיקים מאלה העוברים עלינו עכשיו. הספר של ג. חיים, מקבץ שלוש נובלות, על שלוש נשים, כל אחת מהן חוות... המשך לקרוא

רץ

שלושה סיפורי חיים הכתובים ביד אמן. קשיי הזיקנה, זכרונות מסוייטים בצד תקווה. -חייה של אָלִיה לא שבו להיות כשהיו מאז הטראומה והסוד המכרסם. בתה נוגה היתה בת שלוש ואָליה לא מעכלת איך השנים טסו. הילדה גדלה, ככה פתאום. נוגי הקטנה בת שלושים, עצמאית ובטוחה בעצמה. והיא עדיין תקועה שם, בזכרונות שבאו גם אחרי הטראומה- הניילונים והאזעקות המייללות במלחמת המפרץ. מהלכת תמיד בחשש לבושה שכבות כאילו להגן על עצמה מהעולם המפחיד, בעלה ובתה משתגעים מתחושת הנרדפוּת שלה עד היום ששינה הכל. -חנה בת השישים ותשע, לא צעירה ולא זקנה. גיל הוא רק מספר. צעירים מפנים לה את מקומם באוט... המשך לקרוא

ראובן

יש משהו מהפנט בלובן של הסיד. הוא בוהק, והוא נקי, ויש משהו בצחות שלו שתופס את המבט שלך. בחירת השם לספר היא מעניינת, ואני מצאתי בו כמה פרשנויות. ואת כל התכונות שמניתי אפשר למצוא בכתיבה של הסופרת. יש משהו נקי בכתיבה שלה, נראה שכל מילה נבחרה בקפידה, ומצאה את מקומה המדויק. ומה שהכי משמח זה שאסתי חיים שומרת על צורת הכתיבה הזו בכל ספריה ואף פעם לא מאכזבת. לפני המון שנים, יצאנו כמה בנות מהעבודה לערב בנות. רובינו היינו פחות או יותר באותה שכבת גיל, חוץ מאחת שהיתה מבוגרת מאיתנו בהרבה. פער של שני עשורים. ישבנו, אכלנו, ודיברנו, והשיחה התגלגלה לנושא של הטרדה מינית. ו... המשך לקרוא

dina