ביקורות ספרים על הספר אספת דיירים

כולנו מכירים את זה. כור ההיתוך של הבניין המשותף. רוב הדיירים מנומסים בדרך כלל זה לזה בחדר המדרגות או במעלית, אך מה קורה אחרי שסוגרים את הדלת? הספר מכיל מארג של דיירים שונים. כל דירה וסיפורה. בדרך כלל, הסיפורים עצובים ומתארים כאבים נפשיים של הדיירים, אך בחריצים בין האריחים צומחות לעיתים גם תקוות. הגעתי לספר לאחר שקראתי את בריכה עירונית של אדוה בולה ואהבתי את אוסף הסיפורים שמחברים מבקרים שונים בבריכה אחת עירונית. בעקבות הביקורות נשמע שהעיקרון די דומה ואמנם כך. אוסף הסיפורים, אחד (או יותר) לכל דירה, מתאר את הדיירים ואינטראקציות ביניהם בבניין המשו... המשך לקרוא

GNOLT

מי לא מכיר את זה. הכי ישראלי. בניין משותף עם 18 דירות, אחד מאלפים בארץ. בתי דירות גדולים וקטנים יותר, חלקם מונים 10 דירות ורבי קומות עם מעל מאה. בכל בניין יש את בעלי השגעונות והג'וקים בראש. האהבל שמזיז רהיטים בלילה או טורק דלתות והמעצבנת על עקבים. ואחרים כמו בעלי הכלב המטריף בנביחות, ה'יקה פוץ', מאכילת החתולים, אוסף הבקבוקים ודיירים שקטים שמשלמים ועד בזמן בלי בלגנים, לא יחסמו חנייה ויתנו לשכן סוכר או קפה בחיוך אדיב. כל בניין וסודותיו. מי ומה, איך ולמה, רכילות ושו-שו, שמעתם על פלוני או אלמונית? ולוח המודעות בכניסה. והסקרנות- מה באמת קורה מאחורי הדלת הנעולה... המשך לקרוא

ראובן

אנחנו פוגשים אותם בלובי הבניין, בתוך המעלית, חולפים אחד על פני השני בחדר האשפה, או אולי סתם נפגשים אקראית ברחוב או בשדרה. בשטח ניטרלי ואז אנחנו שני מכרים הנפגשים מחוץ לבניין המשותף. שכנים. מילה שיכולה להיות מאוד טעונה לפעמים. יש בניינים שהם כמו חבית שיושבת על חומר נפץ. המתח והלחץ מבעבעים בהם , לעומת בניינים בהם ההרמוניה שולטת, הדיירים פותחים קבוצות ווצאפ ומתנהלים כמו משפחה מלוכדת ומאושרת. כי אם חושבים על זה, דיירים של בניין הם קבוצת אנשים שכל מה שמחבר אותם זה לזה זו רק כתובת. ומיקוד. זהו. מה בעצם אנחנו יודעים על השכנים שלנו? מעבר לדלת הסגורה קיימים עול... המשך לקרוא

dina