ביקורות ספרים על הספר בשורות טובות - תרגום חדש

פנטזיה למתחילים, ספר נעים ומומלץ חבלך לקלקל את ההנאה. לשים יחד את פראצ׳ט ואת ניל גיימן זה פיצוץ של דמיון ויצירתיות. ממש היה כיף לקרא.... המשך לקרוא

avner

מלאך אזירפאל, שבנוסף לתפקידו השמיימי גם סוחר בספרים, וקראולי השד, נחש, דנים בנושא גירוש גן עדן. לטענת הנחש אלוהים הגזים עם התגובה שלו, המלאך אומר שאין צורך להטיל ספק ולפקפק בחכמה האלוהית, גם אם לא מובנת. הם בסהכ שלחו את הנחש לעשות קצת בלאגן, אז הוא עשה, וזה באמת תפקידו שהרי הוא שד ושדים לא מסוגלים לעשות טוב. ובכל זאת, לטענתו, אלוהים בהחלט הרחיק לכת. למה לטעת סקרנות בבני האדם, לנטוע עץ ואז לתקוע להם מול הפרצוף פרי אסור ועם אצבע ניאון מהבהבת להצביע עליו ולומר, בתיאבון!? מה הוא חשב שיקרה בדיוק? אולי גם זה חלק מהתוכנית הנשגבת? על פי נבואותיה הנחמדות והמדויק... המשך לקרוא

Rasta

טוב, הבשורות הטובות בכל העניין הם שניל גיימן כבר כותב ספרים הרבה יותר מעניינים (עיין ערך אלים אמריקאי). הבשורות הרעות, הם בעיקר לגבי, כבר מזמן החלטתי לא לבחור ספר לפי מה שכתוב ב"מאחורה" והנה שוב אני נופל. מה שגרם לי לקנות את הספר היה המשפט "צאצא ישי של מדריך הטרמפיסט" מה גם שקראתי כמה ספרים של ניל גיימן לאחרונה, ואת רובם ממש אהבתי, הבחור מוכשר. את הספר הזה כתבו שניים ניל גיימן, וטרי פראצ'ט, לא קראתי שום דבר של טרי. לא נראה לי שארוץ לחפש משהו, בואו נגיד שהספר לא השאיר בי טעם של עוד. הספר "בסדר" יכול להיות שבגלל הציפיה אני כה מאוכזב. גם שכותבים על ספר שהוא ממש ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

הגעתי לספר הזה אחרי ספר די כבד שקראתי והייתי צריך אתנחתא קומית שתגרום לי לצחוק והרבה. בכריכת הספר הבטיחו לי שהוא "מצחיק לתפארת" ומה אגיד? אולי גיחכתי פה ושם.. הספר טוב והרעיון נחמד, אהבתי בעיקר את החלק עם אגנס נאטר ואנתמה המכשפות. אבל אני עדיין לא מבין מה יש בספר שהפך אותו לקאלט לפני 30 שנה ועובד לסדרת טלוויזיה, שאפילו עובדים על עונה שנייה בימים אלו. אולי זה בגלל שפנטזיה זה לא הז'אנר שלי אלא אם כן מדובר בהארי פוטר. אבל נו מילא, מודה שאני סקרן לצפות בסדרה והלאה לספר הבא :)... המשך לקרוא

תולעת ספרים 1990

אמרו שהספר הזה נחשב לבין הספרים המצחיקים ביותר בעולם. בפועל, הדבר הכי מצחיק הוא שאמרו בכלל דבר כזה. בהתחלה זה היה משעשע מעט לפרקים. היה עושה רושם של ספר עם ניצוץ משוגע ופרוע. אבל אז נכנסו עוד ועוד דמויות משונות, עוד קווי עלילה מקבילים שהיה קשה לעקוב אחריהם, ומניסיון מוצלח למדי לשעשע זה הפך לניסיון לא מוצלח להצחיק, שלא לומר לקרוע מצחוק. בפועל, זה היה כבד ומכביד, ובמקום ליהנות כמו מישהו שנהנה ממישהו אחר שעורך בפניו הופעת סטנדאפ מוצלחת, סבלתי כמו מישהו שמישהו אחר חופר לו בלי סוף, והראש מתפוצץ והוא רוצה לצרוח: "די כבר! כואב לי הראש!" ועל מה הספר? טוב ששאל... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו