ביקורות ספרים על הספר ארץ אחרת

זמן מה אחרי מותו, קראתי באחד העיתונים שעמוס עוז הודה, שנים רבות לאחר שכתב את 'מיכאל שלי', שכגבר היום לא היה מעז לכתוב ספר כזה, שהגיבורה שלו היא אישה (או שמא שנכתב בגוף ראשון של אישה). ואיפשהו האמירה הזו מתחברת למערכת שלמה של נורמות שהתפשטו מזמן בעולם התרבות. אני מתכוון לעליית קרנן של ה"אותנטיות", שהביאה עימה גל של ספרות וידויית ושירה וידויית, ושל הסובייקטיביות של החוויה האנושית. מהסובייקטיביות הזאת (שעם מופעיה הקיצוניים-יותר נכללות גם פוליטיקת הזהויות והטענות על ניכוס תרבותי) מוסק גם שעשיר אינו יכול להבין עני, לבן אינו יכול להבין שחור, וגבר כמו עמוס ע... המשך לקרוא

עמית לנדאו

בחודשים האחרונים אני מחלק את זמני בין העבודה שאינה נגמרת להוצאת ספר החדש שלי שעומד לצאת לאור בקרוב ובתווך אני קורא ספרים ללא ליאות. אני מנסה לכתוב מילים וסיפורים אבל אני כול כך עמוס במילים ובתנועות מהספר החדש כך שגופי מתקשה להוציא לאור מילים חדשות. אני קורא כי אני לא ראה אפשרות אחרת לשרוד את הימים המזורגגים האלה, סגר, קורונה וחמסין שמפוצץ אותך בלי רחמים אז בלילה בשעות מוקדמות אני נזרק למיטה שוכב מתחת למאוורר התיקרה וקורא. השכם בבוקר אני קם לרוץ חוזר ספוג זיעה ולפני נסיעה לעוד יום עבודה אני פותח ספר וקורא מספר עמודים נוספים. ג'ימס בולדווין כתב ספר ... המשך לקרוא

דרור

התמונה שעל הכריכה הקדמית מייצגת נאמנה את נושא הספר. נערה שחורה עם עיניים ירוקות, עדוייה במסיכה. מבט הקורא על התמונה משתהה עד שפשרה מתחוור: המסיכה אינה לבנה או שחורה כמצופה, אלא טפט בעל רקע תכול עם תמונות של פרחים יפים וצבעוניים, מין מארג חיים מלא, שנחתך על ידי תווי הפנים השחורים של לובשת המסכה. וזהו אולי נושא הספר. אין כאן עוול שנעשה לאישה שחורה על ידי לבן או לבנים, ואין כאן עימות בינגזעי, אלא תיאור ממשק חברתי בין גברים ונשים משני הגזעים בתערובת בוהמית בניו יורק. למרות שיש פתיחות וקבלה בין הנפשות הפועלות, הרי, מערכת של חינוך, אינדוקטריניזציה תרבותית... המשך לקרוא

אורי רעננה