ביקורות ספרים על הספר הסוף של אדי - ספריה לעם #764

ספרים אוטוביוגרפיים תמיד ריתקו אותי, כי מעצם טיבעם ברגע שהקורא יודע שמדובר בדברים שקרו באמת. זה מעניין ואפילו מרתק! וכך בעצם גם הספר הזה, שמספר אדואר לואי, שנולד וגדל בעיירה תעשייתית קטנה בצפון צרפת, שבה בזים להשכלה! וילד שנולד בה יכול לצפות רק, שהוא ימשיך לעבוד באותו מפעל שבו עבד גם אביו... מהבחינה הזאת יש כאן ניגוד מרתק, כי אותו אדי הוא ילד יוצא-דופן! כלומר גם בתור ילד הוא היה נראה נשי - מין ילד "הומו", עם קול גבוה ותנועות נשיות שאין לו שום שליטה עליהן... לא-פלא הוא, שהוא היה ממש קורבן אוטומטי להצקות. היו ילדים קבועים שבאופן שיטתי היו מרביצים לו ומשפיל... המשך לקרוא

סדן

מדי פעם אנחנו שואלים את עצמנו האם יצירה היא מונומנט שאמור לייצג את המציאות ולחשוף אותה כפי שהיא לאנשים ש'בחוץ'.קהילות מסוגרות או "מוחלשות", כאלו שהסיפור שלהן היה מושמט עד לאחרונה מהקאנון התרבותי, היו כבולות בדילמה: האם ליצור ייצוג אומנותי במחיר הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה או שמא להסתגר בתוך העולם התרבותי הצר שבפנים? האם רושם רע הוא מחיר סביר? הסיפור של אדי בלגל הוא דוגמא מנחמת עבור מי שרוצה לספר סיפורים על אף המחיר שהם גובים. אדי הוא נציגם של האנשים שנדמה כי נולדו במקום ובזמן הלא נכונים. הוא גדל בעיירת ספר בפריפריה הצרפתית להורים מן מעמד הפועלים. ה... המשך לקרוא

אליאב

זה לא ספר רע והוא כתוב בדי כישרון כדי להקנות לחוויית הקריאה בו בכל זאת איזה ערך מסויים, חיובי ברובו, אבל זהו בהחלט ספר עתיר בעיות. מעבר לכל הנושאים שהוא מעלה הדיון הגדול ביותר, או לפחות הראשון, שהוא מעורר היה בעיני דיון בז'אנר האוטופיקשן, דיון שנע בעיקר סביב השאלה "האם עצם היותו של סיפור 'אמיתי' ו'מזעזע' מחסן אותו מביקורת שלילית?" התשובה, בעיני לפחות, היא "לא" והספר מנמק היטב את התשובה. הרי מדובר בעדות מיד ראשונה על ילדות, נעורים וגילוי מיני בעיירת פועלים. גם ללא ההומופוביה החיים בעיירה כזאת (בשנות התשעים וראשית שנות האלפיים למרבה הזעזוע) נדמים כסיוט ב... המשך לקרוא

zooey glass

ממרחק שנות אור ממגדל איפל והשאנז אליזה, מוגש אלינו דו"ח מהגיהינום הישר מצרפת הפריפריאלית הפחות מוכרת, צרפת ששקועה בעוני מנוול במלוא מובן המילה: בורות קשה, אלכוהוליזם, אפילו רעב קל לפרקים, סרחון דביק שנלווה ללכלוך ולשלל הפרשות, אלימות תמידית בתוך המשפחה ובבית הספר, בריונות ורדיפה מתמשכת אחרי החלשים יותר, מחסור אקוטי בפרטיות, קנאה מעמדית עזה המלווה ברגשי נחיתות חריפים, חשדנות ואי אמון כלפי רופאים והמלצותיהם, גזענות ארסית ושנאה יוקדת כלפי שחורים, יהודים, ערבים, הומואים ובורגנים, הורות הרסנית שכוללת בושה בילד, ניסיון לשנות בכוח את התנהגותו וטעמיו, ול... המשך לקרוא

עמית לנדאו

יריקת הפתיחה של הספר היא בדיוק מה שהיא...יריקה. הסיפור נפתח בוידוי של המחבר "מילדותי אין לי שום זיכרון מאושר. זה לא שבמשך השנים האלה לא חוויתי מעולם תחושה של אושר או שמחה, אבל הסבל הוא טוטליטרי: כל מה שלא מתאים למערכת שלו הוא מוחק" ומיד לאחר מכן מופיע תיאור די מפורט ומעורר חלחלה של אותה פעולת נוזלים שסופג לפרצופו גיבור הספר, אדי, בעת ששני נערים בחטיבה מתעללים בו. זו פתיחה לפנים, תרתי משמע, של סיפורו האוטוביוגרפי לכאורה של המחבר. אני תוהה מה מניע בחור צעיר כבן 21 לכתוב סיפור אישי כה חושפני, מה כבר עבר בחייו הכה צעירים. ובכן מתברר שיותר ממעט ופחות מהרבה. ... המשך לקרוא

Tamas