ביקורות ספרים על הספר אמי והמוזיקה - PETITE #IX
|
אחת ההפתעות הגדולות שהיו לי כשהילדים שלי היו קטנים היא ביחס לספרים. עוד לפני שהם יכלו להבין מזה משהו כבר רכשתי לא מעט ספרי ילדים וברגע שהיה אפשר, ברור שמוקדם הרבה יותר ממה שהיה צריך, התחלתי להקריא להם. התמצאתי בספרים החדשים, זכרתי חלק מאלה שהיו לי, אבל מהר מאד גיליתי שספרים שאני מעריכה ואוהבת הם לא בהכרח אלה שמוצאים חן בעיניהם. היו כמה נקודות השקה, כמו פרדיננד או טוסברהינדי הגיבור ודני לא!, שהיה ספר אהוב במיוחד במשפחה שלנו, אבל היו לא מעט ספרים, בעיקר כאלה שהם היו מביאים מהגן, שלא סבלתי (כלומר, סבלתי מאד אם הייתי צריכה להקריא אותם). למזלי, בן הזוג שלי גי... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אני לא בטוחה למה לפעמים את הספרונים הקטנים ביותר לוקח לי זמן רב לסיים, כך קרה גם עם "מוות רך מאוד" של דה-בובואר, וכך גם כאן. ואלי רק בגלל ששניהם עוסקים במידה זו או אחרת עם מות האם, ולמעשה עם חייה והשפעתה ההכרחית והבלתי ניתנת לטשטוש של האם, בכל הוויתה, סגנונה, ואהבתה הרבה למוזיקה ולנגינה.
סגנון הכתיבה ישיר ועם זאת פתלתל, כעוקב אחר מחשבה חמקמקה ואסוציאציות טבעיות, לא תמיד זה יוצא קוהרנטי ויוצא שצריך לחזור ולפשפש בתחילת המשפט הארוך כדי להיזכר בנושא, אבל הכל נעים ומרגש ואישי מאוד, צוהר אל החיים האמתיים והממשיים, ובמיוחד הרגשיים, שהיו למחברת אי אז בילדותה.
... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צבטייבה (1892-1941) היתה אחת המשוררות הרוסיות הגדולות, ומבחר מכתביה תורגמו לעברית בעבר. זוהי הפעם הראשונה שאני נחשפת אל יצירתה וסיפורה האישי המר, המתומצת בדש הספר.
"אמי והמוזיקה" הוא נובלה קצרה בה צבטייבה הבוגרת חוזרת אל ימי ילדותה המוקדמת ואל ימי לימוד הנגינה על פסנתר.
אמה של מרינה הייתה מוזיקאית, "אדוקה" במסירותה לפסנתר ולנגינה, ומלידה ייעדה את בנותיה להיות פסנתרניות.
"אמנו - הציפה אותנו במוזיקה... אמנו הטביעה אותנו כמו שיטפון" (עמ' 39).
מרינה אהבה מוזיקה, אך לא את הנגינה. כישרונה הגדול היה בכתיבה.
הקונפליקט הפנימי הממלא ילדה קטנה, בת בכורה במשפחה, שאמה... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
