ביקורות ספרים על הספר המסדרת

ניסיתי להיזכר למה הכנסתי את הספר הזה לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא. לא שמעתי על הסופרת, הפרק הראשון לא מאוד מבטיח מבחינת הכתיבה, הנושא… הנושא כמובן מעניין אותי, אבל בפועל, בשנים האחרונות, אני די ממעטת לקרוא ספרי שואה. אז למה דווקא הוא, בעצם? מה עבר לי בראש? הפתרון כנראה נעוץ בתאריך בו יצא הספר לאור: פחות משנה לאחר פטירת סבתי, ברור שספר שעוסק בנכדה שמפנה את בית סבתה ניצולת השואה שזה עתה נפטרה יתפוס את תשומת לבי. בזמנו זה כנראה התאים להלך הרוח שלי, חשבתי שאולי אמצא בו משהו, שהוא יהדהד את הפרידה שלי מסבתא שלי, שארגיש הזדהות. *** אני מתארת לעצמי שזאת פנט... המשך לקרוא

רויטל ק.

גילוי נאות - יכול להיות שאני לא לגמרי אובייקטיבית. אימי נולדה בטג'יקיסטן ב-1940 לאחר שסבי וסבתי ברחו מפולין בעקבות מלחמת העולם. אני יודעת מעט מדי פרטים על מה שעבר על סבי וסבתי ז"ל כתוצאה מהבריחה מפולין. זוג יהודים צעיר שהשאיר מאחור את משפחתו וליבו וברח מהתופת. מדי פעם אימי "משחררת" לנו זכרון או סיפור מטג'יקיסטן ומהחזרה לפולין שאחרי המלחמה, אבל אין בכך מספיק כדי להבין מה עבר עליהם כמשפחה ומה עבר עליה כילדה. בדרך "מקרה" אחותי נתקלה בספר "המסדרת" וכשסיימה לקרוא אותו בשקיקה והגיעה לתודות, גילתה שאחת מהנשים שהסופרת ראיינה לצורך כתיבת הספר היא אימי. הי... המשך לקרוא

שרון

הספר נקרא 'המסדרת' ואילו לסופרת הייתי קוראת 'הרוקמת' על שום הדרך בה רקמה בעדינות רבה ובכשרון נפלא סיפור רגיש, בין עבר להווה, בין זמנים למקומות ובין חדרי הבית לחדריו של הלב. אין זה סיפור על דמות אחת גם לא שתי דמויות שכן כל הדמויות שבספר קשורות זו לזו, חיות זו את זו ולכל אחת פיסה חשוב ברקמת הספר. כשהניה סבתה של הגר הולכת לעולמה מחליטה הגר לקרוא לשמרית שהיא "מסדרת בתי ם של מתים". המפגש ביניהן פותח בפני הקורא צוהר לעולם אחר, לחיים אחרים ורחוקים וכל זאת דרך סידור דבריה של הניה המנוחה. בקלילות ובלי להכביד עובר הספר מהווה לעבר. מחייה של הגר הצעירה החיה כאן ... המשך לקרוא

avigailpc

אני חושבת שכל מי שגדל בבית לסבים/סבתות ניצולי שואה ימצא קצת נחמה וזיכרונות ילדות בספר הזה. כנכדה לסבא פולני שהסתתר ביערות בזמן המלחמה ואיבד כמעט את כל משפחתו במלחמה פיתחתי אובססיה קלה לנושא השואה בילדותי (לאחר מכן זה התפתח לאובססיה להיסטוריה באופן כללי). שנים ניסינו לגרום לסבא שלי, סבא משה, לדבר על השנים שהסתתר ביערות, על המשפחה שנעלמה בזמן המלחמה ההיא, על התקופה שלפני העלייה לישראל. הייתי ילדה קטנה כשנפטר אבל יש לי כל כך הרבה זיכרונות ילדות מהסבא הפולני שכל כך אהבתי, שהיה לוקח אותי מבית הספר, שהיה יושב איתי בשישי בערב להאזין לרדיו ביידיש (ועד היום ... המשך לקרוא

Reut.Zaro

כל מי שעבר אי פעם דירה או נאלץ לפנות דירה של קרוב משפחה שנפטר, יודע כמה זה קשה ולפעמים ההרגשה שהיא שזה בלתי אפשרי. כל הזכרונות שלנו נמצאים בקירות ובחפצים הרבים שפזורים לנו בבית ולא רק בתמונות. גם סיר בישול, תקליט או חפץ נוי יכולים לגרום לנו להעלות זכרונות. יש ריחות שאם נריח אותם הם יקחו אותנו למחוזות ילדותינו כמו גם מוזיקה או בגד שפתאם מצאנו מתחבא בארון. שמרית היא מסדרת. היא מסדרת בתים של אנשים מתים. אין לה סבא וסבתא ואין לה גם אבא. בקושי אמא. בתיה, אמה של שמרית היא ניצולת שואה שמסרבת לספר לבתה או לנכדיה על מה שעברה בתור ילדה קטנה בשואה ואחריה. אולי בג... המשך לקרוא

רובינה

את הספר הנחתי מידי לפני כשעה לאחר שהייתי מרותק אליו במשך כמה ימים. זהו רומן הסטורי על השרדות בתקופת השואה. הספר מציג בצורה מוחשית ויפה את פער דורות על רקע השואה. הספר מתרחש בכמה זירות, אירועים שקרו לגבוריו בעבר ובהווה שלבסוף מתחברות לאחת. הוא חוויה ומטלטל את הקורא בין צחוק לעצב ודמעות שחונקות את הגרון. כל מה שקורה בהווה מסופר בהמון הומור. יש קטעים שלא היו מביישים את אפרים קישון האגדי. השיחות בין הדורות שזורים בטקטסטים שנונים בשפה עכשווית. משב רוח מרענן על רקע הסלנג המתלהם ברמחוזותינו. מה שנקרא נעים להזכר. הסופרת שרבבה גם כמה אמירות חכמות ומצח... המשך לקרוא

משה46