ביקורות ספרים על הספר אין בית בטוח

ספר המשך לספר המעולה "בלי לומר שלום" שמפגיש אותנו שוב עם סינתיה, טרי, גרייס, וינס, ג'יין והבלשית ודמור (בעיקר עם טרי שמקבל את רוב המקום והפרקים שלו כתובים בגוף ראשון. שלא כמו בספר הראשון שסופר כולו בקולו, בספר הזה הגיבור משתנה בכל פרק אבל חוץ מהפרקים של טרי כולם כתובים בגוף שלישי, מה שאני פחות אוהב). אם נחזור לעלילה עצמה, גם הפעם יש מתח והתפתחויות בלתי צפויות ממש עד הסוף, אבל פחות מבספר הקודם שהיה יותר מותח בעיניי. ולסיום, הערת הגהה שהייתה ממש(!!!) מעצבנת בעיניי: משום מה, מסיבה בלתי ברורה לחלוטין ולאורך כללללל הספר, בהוצאה כתבו "ראתי" במקום "ראיתי". מזמן לא ה... המשך לקרוא

תולעת ספרים 1990

לינווד ברקלי ואני ידידים טובים מאוד. סביר להניח, שאם הייתי פוגשת אותו על המדרכה באוקוויל, מקום מגוריו, הוא לא היה יודע מי מקדימה לו שלום נלהב ומסמיקה כמו מעריצה בת עשרה, אבל כל הסופרים, כמו סלבריטיז אחרים, נורא אוהבים להיות מזוהים. בכל פעם שספר שלו יוצא לאור, אני קונה אותו במוקדם או במאוחר. (בואו נודה על האמת, יותר במוקדם מאשר במאוחר). אני אוהבת את הסגנון שלו. בלש לא בלש, סתם גבר פרברי נחמד שנקלע שלא בטובתו לפרשיית רצח, שמסכנת את שלמות משפחתו ומעמידה את יושרו האישי בספק בעיני המשטרה. המשטרה זו הבלשית רונה ודמור והעיירה היא מילפורד. הגבר הפרברי החנון הז... המשך לקרוא

אפרתי

יש פתגם שאומר "כל המוסיף גורע", במקרה הזה כנראה שלינווד ברקלי פספס אותו. ביקור קטן בחנות הספרים הוביל לרכישה שלו, בלי לקרוא את התקציר, בלי להפוך את הכריכה, פשוט ראיתי לינווד ברקלי – חדש! וכמובן שרכשתי. ואז...אני הופכת את הספר, קוראת את התקציר ומבינה שמדובר בספר המשך לספר "בלי לומר שלום". אבל היי שניה, את "בלי לומר שלום" קראתי לפני מיליון שנה (ציטוט של בני הקטן כשהוא לא עושה הבחנה בזמן שעבר מהפרק הקודם של בוב ספוג שראה). אז נאלצתי לרסס טיפה את תאי המוח החלודים ולהיזכר בעלילה, לינווד כנראה היה בטוח שאני מדקלמת את ספריו, וזוכרת מילה במילה כך שהוא לא טרח ב... המשך לקרוא

רחלי (live)