ביקורות ספרים על הספר והכלה סגרה את הדלת

שלוש פעמים חזרה מרגי על המשפט "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת" כמו הודיעה שהיא מתגרשת והסתגרה בחדר בנחישות. הדרמה והכאוס שמתרחשים מחוץ לדלת משקפים את הניגוד בין מה שקורה בעולם החיצוני לבין מה ששורד בפנים. זה מעביר את התחושה שהחיים לא תמיד נראים כפי שהם באמת, ושיש צדדים רבים לכל סיפור. אני קוראת את הדרמה המרתקת ואני רוצה להכנס לחדר, לשבת איתה ולשאול אותה מה היא חוששת לומר. אז תשובות אין אבל רמזים יש והם נישאים באוויר ביחד עם השיר ששרה הסבתא " אני פוחדת לומר מה שלבי " לא תקשה לבך ותהיה עקשן כלפי" פיירוז אל- חלבייה. האם היא חוששת להציף את קונפליקט בתוכ... המשך לקרוא

ספרים ושוקו חם

ושוב מצאתי עצמי בספר על סאגה משפחתית. בביקורת קודמת שכתבתי לספר מיכאלה צינתי שסיפורים משפחתיים של סופרים ישראלים נמאסו עלי. ובלי משים, עקב מועדון קריאה שאני חברה בו, הספר הזה היה ברשימת הקריאה. נקודת המבט של הסיפור המשפחתי היא שונה. זה שיקוף ארוע המתרחש ערב חתונה. שתי המשפחות נפגשות לנסות לפתור את הבעיה אבל הנושא העיקרי מענין אותן הוא איך יממנו את ההוצאות ברגע שהחתונה תבוטל. איך יספרו לאורחים ואיזו בושה תהיה להם כשכולם ידעו את סיבת הביטול. הם לא חושבים על שברון הלב של החתן, לא מחפשים את הסיבה לסרוב הכלה לצאת מהחדר ומנסים דרך אלימה לפרוץ לחדר. לסיפו... המשך לקרוא

אסתר

אשכנזי, מזרחי, רוסי ופלסטיני נכנסים לנובלה הזו ואיכשהו, באופן לגמרי מפתיע, המטוס לא מתרסק. שיר של פיירוז, שיר של לאה גולדברג, אוסף של דמויות שכל אחת נראית כאילו יצאה מאיזו קלישאה אחרת, כולל האב האשכנזי מחברת חשמל, ההומו שלובש שמלות והאם המזרחית שלא יודעת מי זאת לאה גולדברג, ואת כל הטוב הזה מטלון מצליחה להחזיק בלי להפוך את הסיפור כולו לקלישאה. יש פה כלה אחת שסוגרת את הדלת ביום החתונה ומכריזה "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת". אם גם אצלכם מהדהד בראש מגורשת, מגורשת, מגורשת, אני חושבת שזה לא במקרה. מפה מתחיל סיפור שמה שמחזיק אותו זה הרצון לדעת למה נסגרה ה... המשך לקרוא

סוריקטה

אודה ואבוש שלא קראתי אף ספר של רונית מטלון, למרות שכמה מידידי היו מוכנים לנשק את הקרקע שדרכה עליה. אז החלטתי להתחיל בקטן, וכנראה טעיתי - כי לא קיבלתי תיאבון להמשיך לספרים הגדולים שלה. העלילה קצת סתומה, הדמויות קצת מגוחכות, ואת הסיום מי יסביר לי. ... המשך לקרוא

כרמיתה

לעומת קול צעדינו, ספר מופלא וגדול, והכלה סגרה את הדלת הוא ספר סתמי. הספר לא מצליח להיכנס לעומק, חוזר על תיאורים שחוקים של חיי נפש "בורגניים" של אנשים מרוחקים מעצמם וכאובים המדמים להיות מאושרים. אבל למה לקרוא בדיוק עוד ספר כזה? הדמויות הכי מעניינות - הסבתא, בת דמותה של הסבתא מקול צעדינו, ובן הדוד, מקבלות מעט מדי זמן "במה". דווקא עליהן היה מעניין להרחיב. ובכלל אין הסברים אמיתיים לכאבים, ויש מעיין "טראומה" המעיבה על הכל אבל אינה מפורקת. הכתיבה מהוקצעת ו"נכונה", וזהו.... המשך לקרוא

אורנה

איני יודעת מי מכם השתתף אי פעם בחייו בסדנא לכתיבה יוצרת, אבל בשל היות הז'אנר חזון נפרץ, אניח שהזדמן לכם לחוות את הריטואל: יושבים חבורה של אוחזי כלי כתיבה, בראש השבט הכותב המוסמך, משורר או סופר שעיני החבורה נשואות אליו בהערצה לא נסתרת, הנ"ל יורה שורת פתיחה מגניבה ומשם ואילך תפקיד היושבים למתוח קווים יצירתיים ככל ההניתן, מופרכים ככל האפשר ומסקרנים ולקוות להתעלות על חבריהם לאתגר. הרגשתי ב"והכלה סגרה את הדלת" הוא תוצר של משתתפת מחוננת מאוד בסדנה כזו. המשפט שנבחר לשם הספר בהחלט יכול לשמש מן סיפתח כזה, ומטלון מתעלה ביצירתיות רבה על האתגר וחושפת משפחה מרו... המשך לקרוא

זרש קרש

אשכנזיה קפוצת ישבן בגיל העמידה, בעלה הרופס, זקנה מזרחית סנילית למחצה ופלאית, נכדהּ האוחצ'ה הדראג-קווין ונהג משאית פלסטיני נפגשים בקיראון... זו לא התחלה של בדיחה. אהבתי מאד את ספריה של רונית מטלון "זה עם הפנים אלינו" ו"קול צעדיה", אבל הנובלה הזו אכזבה אותי, והזכירה לי יותר מכל קומדיה משפחתית ישראלית עדתית מרירה. יותר מכך, היתה לי תחושה שהיא שואבת הנאה מסוימת מהתאכזרות אל הדמויות שלה (אולי בהשראת חנוך לוין?): הסצנה שבה אם הכלה המזרחית מתקשה בהגיית שמה של המשוררת לאה גולדברג אותה היא איננה מכירה, או הסצנה שבה אם החתן האשכנזיה מצליחה במופע פאסיב-אגרסיב וי... המשך לקרוא

עמית לנדאו

הזוי,מצחיק. עד סוף הקריאה בספר לא הבנתי מדוע הכלה סרבה להתחתן. הדבר היחידי לחיוב שיש לי לאמר הוא שעטיפת הספר יפה מאוד.... המשך לקרוא

חמדת

והכלה סגרה את הדלת. איזה משפט נפלא. עובד טוב אפילו באנגלית: and the bride closed the door. זה משפט של אגדות, של מעשיות. של טרגדיות אפילו. מזכיר קצת את ושתי של אחשורוש, ושתי החצופה, הסרבנית. וזה משפט עם עוקץ, כי למרות האגדיות שלו באגדות כלות ונסיכות לא סוגרות את הדלת. באגדות כלות הן הנסיכות שקיבלו את סופן הטוב, הסוף שזכו לו. זה משפט מתקתק ומתעתע ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו. ובכל זאת כשאתה קורא את הספר הקצרצר הזה, כשאתה מתקדם עם הסיפור, הדרישה שלך מהסופרת לקבל 'והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה' הופכת תקיפה יותר. כשהעניינים הולכים מדחי אל דחי אתה מתחיל להתעצבן. החוצפ... המשך לקרוא

zooey glass