ביקורות ספרים על הספר ספר הגברים

כשבכורי היה בן חמש החלטתי שהגיע הזמן לעשות לו אח או אחות. עד אז, לא היה הדבר בראש מעיניי. על אף הקלחת סביבי שחשוב שלא יגדל להיות מפונק או בודד ועד מתי בעצם תחכו? מכולם התעלמתי, גם מהעובדה שחמש שנים תמימות חיינו חופשי ולא נכנסתי להריון. אז ערב אחד נכנסתי לאינטרנט ובדקתי בפורומים מי הם המומחים בעלי שם, מי יכול לעבר אותי במהירות האור, מי מקצר תהליכים ועובד בשיטת הסרט הנע. כי ככה אני, לא מבזבזת זמן! וכשאני מחפשת פיתרון, אני תמיד מוצאת. ואמנם גונבו לאזני שמועות אודות פרופסור אגדי לפריון, אדם ספץ ובעל יכולת, אלוף בצלות ואלוף שום והכי חזק בתחום. אממה? מלחששי... המשך לקרוא

shila1973

אל תאמינו לסופרלטיבים שכתובים בגב הספר. ניסיוני הקצר (בהמשך תבינו למה בדיוק קצר...) בחיים לימד אותי שככל שהררי השבחים (מטעם הסופר או יחצנו, כמובן) גדולים יותר, כך הספר גרוע יותר. אז מה נכתב בגב הספר הזה? "פלא ספרותי החומק מכל הגדרה. נפילה חופשית שנופיה מתחלפים בקצב מסחרר, דיוקן עצמי מטלטל בכנותו ופרוזה שהפרוזאיות שלה היא שירה צרופה." המילים היחידות שהייתי לוקח מכאן הם "נפילה חופשית" ו- "חומק מכל הגדרה", כי פרוזה זה לא. אז מה זה כן? פשוט תיאור בוטה של חיי המין של הגיבורה, שהיא, איך לומר בצורה עדינה, לא בדיוק חסודה וענוגה. אז היא שוכבת עם גבר שמן שמגעיל אותה, עם... המשך לקרוא

צב השעה

ננו שבתאי / ספר הגברים ראשית יש לומר שזהו ספר אמיץ וכואב. כואב משום שהוא ממחיש בצורה טובה כל כך את "הסדר" שבו נערה נכנסת לתוך העולם המיני "והסדר הנשי" כפי שמותווה בעולמנו על ידי הממסד הפטריארכאלי מימים ימימה (בהקשר הזה אפשר לקרוא למשל את קובץ הסיפורים "כחול" – לא משום שזהו קובץ טוב אלא כביטוי ודוגמא למידה שבה הארוטיקה מעוצבת על ידי תפיסה גברית). באשר לאמיץ – זהו ספר אמיץ משום שבאמצעות הכתיבה הבוטה, החודרת לפרטי פרטים, המחברת מנכסת לעצמה ומנסחת מחדש את האירוטיקה, והמיניות הנשית. הופכת מאובייקט לסובייקט. הדרך הזו היא דרך ארוכה ומייסרת עבור הגיבורה. וכ... המשך לקרוא

שרית

ספר כתוב היטב, כפי שהייתי מצפה מננו. קשה לקריאה בגלל המחוזות בהם הוא מבקר ובשל האווירה המעיקה שהוא משרה על הקורא. אחד המוטיבים המרכזיים בספר , בעיני, הוא המתח שבין האישה/גבר הייחודית לבין איזה דגם כללי סוציולוגי. עד כמה אנחנו תוצר של סביבה חברתית ותרבותית מסוימת, ועד כמה בעלי "אני" מיוחד עם היסטוריה שאין זהה לה בכל העולם. הגברים של ננו שונים מאד זה מזה, אבל התיאור שלהם הוא לעיתים מרוחק, כשל אנתרופולוג או אנטמולוג (חוקר חרקים). במובן זה, וגם באופן הכתיבה הדחוס והראליסטי, יש משהו בספר שמזכיר - באופן מפתיע מבחינתי - את "זיכרון דברים" ואת סיפוריו הקצרים של... המשך לקרוא

suddenh

זה לא ספר, זה מפגש עם חברה קרובה, חכמה ומצחיקה, שמזכירה לי כל מיני סיפורים מהעבר הפרטי של שתינו. ובנוסף לזיכרונות החמוצים-מתוקים יש איזה מקצב ג'אזי באוויר, יש איזה סחרור של כוס יין, אחת או שתים, והם הופכים את המפגש לכזה כיפי ומרענן שאני לא רוצה שהוא יגמר:)... המשך לקרוא

שממית