ביקורות ספרים על הספר מלכת השלג

הספר הזה הוא בזבוז זמן נטו. מראש לא הייתה כוונה שתהיה בו עלילה מעניינת אלא הפוקוס היה על הדמויות והסביבה שבה הן נמצאות. אבל גם הדמויות לא ממש מעניינות ולא ממש מתפתחות, והתוצאה שמתקבלת היא בעיקר סתם אחד גדול, מההתחלה ועד הסוף. מי שבמקרה קורא את הביקורת תוך כדי קריאת הספר, המלצה שלי - פשוט תנטשו. בהמשך לא קורה שום דבר יותר מעניין ממה שהיה בהתחלה, אלא זה המשך של אותו הדבר.... המשך לקרוא

רועי

אמריקאי מפונק. זה מה שחשבתי בזמן שקראתי את הספר הזה. ליתר דיוק - ניו יורקי מפונק. מדובר בסיפור על כמה דמויות בגילאי הביניים, שלושים–ארבעים כזה, החיים בשכונה די עלובה בניו יורק, לוזרים שהלוזריות שלהם הופכת למעין כתר שהם נושאים בגאון: "תראו, אותנו הלוזרים, ממתינים לחיים האמיתיים שהובטחו לנו ובינתיים מתקיימים בדירות עלובות, שאף אחד לא טורח לשפר את עליבותן, מתפרנסים מעבודות של "בינתיים" וחושבים מחשבות. לא Cool? לא. קאנינגהם יודע לכתוב. אבל הספר נראה כמו תרגיל בכתיבה כמו משהו שביום ראשון הוא יגיע לקורס לכתיבה יוצרת, יציג את מה שכתב וכולם ימחאו לו כפיים... המשך לקרוא

yaelhar

חיים חדורי מטרה? יש בשביל מה לקום בבוקר, להתרחץ, להתלבש, להרגיש חיוניים, כי מישהו צריך אותנו, כי אנחנו לא עוברים ככה סתם בעולם בלי לגעת בכלום, בלי לשנות משהו. המטרה? היא יכולה להיות כל דבר. בפרט אם יש מי שנזקק לסעד. אז אפשר לתת ולתת וזה מספיק כדי למלא אותך. אבל אז קורה, לא תמיד, אבל קורה, שהיא מתפוגגת, המטרה. החולה הבריא, הגוסס מת, השלום הגיע, בית המקדש קם, לא משנה. מתפוגגת. ואתה יודע ששינית. עזרת לזה להתרחש. הגשמת. רק מה איתך? איפה זה משאיר את החיים שלך, כלומר, בשביל מה לקום בבוקר? להתרחץ? להתלבש? זה לא הנושא היחיד בספר, זה רק אחד מהם. המשותף להן, לכל השא... המשך לקרוא

סוריקטה