ביקורות ספרים על הספר ריקוד הצללים המאושרים

זהו כבר הספר השלישי של אליס מונרו שאני קורא; אצל כולם יש את המכנה המשותף של חיים בסְפָר החקלאי הקנדי. אזורים של עיירות קטנות וחוות חקלאיות מרוחקות אחת מהשנייה. בכולם ילדות ונשים הם גיבורות הסיפורים שלפעמים גם מספרות הסיפור בגוף ראשון. שוב ושוב אני מתפעל מיכולת התיאור המדהימה לדעתי של מונרו את גיבורות סיפוריה. בקובץ הזה חלק מהסיפורים מתרחש בעיירה בשם ג'ובילי, שאין לי מושג אם היא קיימת או לא, אבל מונרו מפיחה חיים בתושבי העיירה הזאת שהם גם גיבוריה. כמובן שכשמדובר בסיפורים שונים יש ביניהם טובים יותר ופחות אך חלק מהם ממש מרגשים! תוך כדי שיחת חולין, שמעת... המשך לקרוא

סדן

האמת שבספר כידוע של אליס מונרו אין ממש עלילה רשמית, ישנם מגוון סיפורים בספר אחד, 15 סיפורים מרגשים על נשים גיבורות וחזקות, אחד מהסיפורים מסופר מכיוונו של בחור, אבל רוב הסיפורים מדברים על בחורות ועל הגורל שלהן בחייהם. אחד מהסיפורים היה מגרעות של אישה בצל הכתיבה:''כאן מגיע הגילוי שלא בא לי בקלות: אני סופרת. זה לא נשמע טוב. יומרני מדי; צבוע או לפחות לא משכנע. נסי שוב. אני כותבת. יותר טוב? אני מנסה לכתוב. זה אפילו גרוע יותר. צניעות מזויפת. אז מה?''(מתוך הסיפור ''משרד'') סיפור מקסים על בחורה שמנסה למצוא את מקומה בעולם הכתיבה, ומוצאת לעצמה משרד משלה אך בחור מנסה ... המשך לקרוא

אורי החמודה

ממזרתה זאת. יש סופרים כותבים איזה מאה מאתיים עמוד בשביל שתכיר קצת את זה שהולכים לספר עליו זאתי יודעת באולי עמוד עמוד וחצי להכיר לך את הבפנוכו של הבנאדם שאתה חושב הכרת אותו אפילו מלפני היום שנולד. אבל מה, הכל בעצב. אני יש לי משפחה שמחה לא מכיר ככה עצב. זה כמו אחרי ההלוויה של בת אחותו של אבא שהלכה שעוד לא היו לה חמישים. ישבו כל השבעה אצלם בסלון הריצו צחוקים על על מה שעשתה וכל הפאלטות שהיו לה בחיים מרוב שצחקו ראית כמה הם עצובים. זאתי הפוך אפילו השמחה אצלה תבוא בעצב אולי מרוב שעצובה לפעמים אם קצת פחות עצובה אתה יכול לחשוב שהיא שמחה. אפילו שזה הרבה סיפורים ב... המשך לקרוא

סימנטוב

ריקוד הצללים המאושרים/אליס מונרו Dance of Happy Shades/Alice Munro מאנגלית: אורטל אריכה. הוצאה: מחברות לספרות, 2014. 236 עמ'. על אליס מונרו שמעתי לראשונה בשנה שעברה; בסדנת הכתיבה של אורי פרץ-שרון. זה הספר הראשון של אליס מונרו שיצא לי לקרוא. בספר יש רק סיפורים קצרים, אשר שונים האחד מן השני. יש יחסים בין בני המשפחה, חברים, אחיות ועוד. אני באופן אישי נהניתי בכמה, ויש חלק שבכלל לא אהבתי. אליס מונרו דאגה לצייר בפנינו תוך כדי הקריאה הרבה תיאורים, על הבית, על הבגדים שהדמות לובשת, והיה אפשר לדמיין את זה ולראות את זה כמו בציור. "זה הבית שלנו, ידעתי כעבור רגע. הקפנו אותו ב... המשך לקרוא

סיון שמש

בסיפוריה הקצרים מונרו מצליחה לגעת.לא תמיד כל הסיפורים טובים בעיני. בספר הזה ריקוד הצללים אהבתי את הסיפור תמונות. אהבתי גם את הסיפור שמלה אדומה. מונרו מרבה לכתוב על ילדותה, על האדם הקטן וחויותיו. ספורים כל כך ריאליים ואנושיים. מונרו לא נסחפת לדמיון או לאפסורד. (מה שאני דוקא אוהבת). היופי בסיפוריה משתקף דרך החיים עצמם על פשטותם והאנושי והמרגש שבתוכם.... המשך לקרוא

סהר9

אני כותבת על הספר הזו בתחושה מעורבת. עבר זמן רב מאז שהתחבטתי כה רבות בדעתי על ספר, והנה כאן הלבטים הציפו אותי שוב ושוב במהלך הקריאה. הכתיבה יפהפיה ומדוקדקת, מלאה באמיתות קטנות על החיים, לעתים מרגשת – אבל איני יכולה להגיד בפה מלא שנהניתי ממנה. מדובר בקובץ סיפורים קצרים אשר מספקים לנו הצצה על דמויות שונות ומשונות מתקופה אחרת – בדרך כלל עיירה שכוחת-אל שנותרה קפואה אי שם במאה הקודמת. במרביתם חוזר נרטיב מסוים סביב ילדת העיירה הקטנה, שבחייה המשעממים והריקניים לכאורה, קיים איזשהו עקצוץ שאמור לעורר בנו תובנה על החיים – אך זה לא תמיד קרה לי. למען האמת, הר... המשך לקרוא

דנה

לא ברור לי מדוע הסופרת זכתה בפרס נובל לסיפרות. בספר הזה יש קובץ של סיפורים קצרים, שהדבר היחיד שמקשר אותם הוא היותם משעממים, סתמיים, חסרי עניין וחסרי פואנטה. נטשתי באמצע. ... המשך לקרוא

יסמין