ביקורות ספרים על הספר גיבור דורנו (2013)

יש ספרים שאני מרגישה שקראתי אותם מאוחר מדי. "גאווה ודעה קדומה" של אוסטן, או "ייסורי ורתר הצעיר" של גיתה, הן שתי דוגמאות מובהקות לספרים שכאלה. הגעתי אליהם מבוגרת מדי, מנוסה מדי, צינית מדי, וחבל. חבל שהגעתי אל הספרים האלה באיחור, מפני שאני משוכנעת שבגיל הנכון הייתי יכולה ליהנות מהם מאוד. תזמון נכון של קריאה יכול לשנות את החוויה מן הקצה אל הקצה, והוא יכול לעשות את ההבדל בין הנאה צרופה לאכזבה מרה, ולהפך. כזה הוא, מבחינתי, המקרה עם "גיבור דורנו" של לרמונטוב. בסדר הקריאה של ספרות רוסית, צריך כנראה להתחיל, ובכן, בהתחלה, ולהתקדם עם השנים. אני, שקראתי ספר רוסי אחד א... המשך לקרוא

קרן

הנה לך תופעה נדירה: ספר בעל מוניטין אדיר ("ספר מופת") שהכול אמורים לסגוד לו, שבכול זאת כיף לקרוא. "גיבור דורינו" הוא גריגורי אלקסנדרוביץ' פצ'ורין, בן מפונק של האצולה הרוסית, המחפש (גם מוצא) אֶקשן מכול הסוגים בקווקז של ראשית המאה ה-19 הלא הוא מעין מערב פרוע רוסי. הספר ברובו מורכב מארבע פרשיות בחיי פצ'ורין. תיהנו מכול אחת, אבל גם אין סיכוי שתתבלבלו ותחשבו אף לרגע שאתם צופים בקומדיה רומנטית או ווסטרן הוליוודי. הרי זה ספר רוסי, אז חייב להיות הרבה חטא ועונש וגאולה וטרגדיה. פצ'ורין הוא גיבור, אם בכלל, באופן דו-משמעי, בוא נגיד באופן שצריך אולי להיות רוסי כדי ל... המשך לקרוא

strnbrg59

זאת רוסיה והשנה היא 1840 ומה שבולט יותר מהכל כשאני קוראת את הרומן הזה פה ב-2018, בישראל, זה שלרמונטוב האמין בקוראים שלו. הוא האמין שאם הוא יציג בפניהם גיבור שנראה אחלה ויש לו כל הנתונים הטבעיים, חכמה וכריזמה ומחשבה מקורית, כדי להיות אדם מועיל שיכול היה לקחת את עצמו ואת כל מי שסביבו למקומות טובים, והוא יקח מהגיבור הזה רק דבר אחד, לא תהיה לו נשמה, הוא עדיין יהיה חכם וכריזמטי וכל יתר הדברים, רק שהמוטיבציה היחידה שתהיה לו בחיים היא להנות מהם, להשתעשע, ופאק על כל השאר, אני חושבת שעד הסוף לרמונטוב האמין שהקוראים יבינו, שהם יראו את ה"גיבור" הזה ודרכו יראו את החוליי... המשך לקרוא

סוריקטה

מיכאיל לרמונטוב היה משורר, חלק משיריו נחשבים לפאר השירה הרוסית. את שנותיו האחרונות הקדיש לכתיבת רומן זה. הוא נהרג ב-1841 בדו-קרב והוא בן 27. הספר נכתב בסוף שנות השלושים של המאה ה-19 והיווה השראה לגדולי המספרים הרוסיים שבאו מאוחר יותר כגון גונצ'רוב, צ'כוב וטורגנייב. אחרי שסיימתי לקרוא ספר זה עלו מספר שאלות, כיצד ניתן לדרג או לכתוב ביקורת על ספר שנכתב לפני כ-180 שנים ביחס לספרים מודרניים? האם הם יכולים בכלל לעמוד באותה סקלת דרוג? באותם מאפייני דירוג? כיצד תדרגו ספר שהיה חלוץ בתקופתו ונחשב לפורץ גבולות ומרתק בזמנו? אך בזמננו עם התפתחות כבירה בעולם הספרות הק... המשך לקרוא

משה

זה ספר שברור למה הוא ספר חשוב, אבל לא ברור למה כולם חושבים שהוא ספר טוב כל כך. אפשר לקרוא, זה גם לא כבד מדי או גוזל זמן רב מדי. אפשר גם לוותר ולגשת לקלאסיקות רוסיות אחרות מפעימות יותר. בכל מקרה נילי מירסקי נותנת בראש, כהרגלה.... המשך לקרוא

MrBenZvi

ראשית כל,אפתח ואומר שכבוד הוא לי לכתוב את הביקורת הראשונה על ספר זה! אחרי שסיימתי את הפסיכומטרי המקולל (מי המציא את המבחן הנורא הזה?!),הייתי צריך לחזור לעולם הטוב והמוכר של הספרות.אז לקחתי את הספר הזה,חדש מהספרייה,ואני הקורא הראשון שלו. תמיד לפני שאני קורא ספר,אני מברר קצת על הסופר לפני זה.זה עוזר להבין מאיזה עולם הגיע הסופר,מה גרם לו לכתוב את הספר הזה.וכשמצאתי שהסופר,מיכאיל לרמונטוב,היה משורר,לא הופתעתי במיוחד.יש משפטים בספר שהם כמו נלקחו מתוך שיר,ולא סתם חמשיר מעפן בסגנון "על אדן החלון ישבתי זיכרון לך כתבתי". הסיפור עצמו מספר על פצ'ורין,אבל בעצם ... המשך לקרוא

omers