ביקורות ספרים על הספר המרד בסוריה - אפקים #294

אני לא אוהב לקרוא ספרי אקטואליה; ספרים שנכתבים מהרגע להרגע, כי כולם מחפשים לקרוא משהו על אירוע משמעותי שקרה. אבל כן רציתי לקרוא על סוריה, כי בכל זאת קרה כאן משהו דרמטי. על פואד עג'מי שמעתי לא מעט, אבל זה הספר הראשון שלו שאני קורא מכריכה לכריכה. (אגב, הספר הזה הוא לא ממש "ספר אקטואליה", הוא לא נכתב מיד כשפרץ המרד) הספר כתוב טוב. פשוט כתוב מעניין. לגבי התוכן? אני לא מומחה לסוריה אז אני יכול לתת רק את התחושה שלי: ספר מצויין שמסביר היטב, הסביר לי קצת את הרקע של מה זה עלוואים, מסביר שהמרד מצד אחד לא היה מלחמת דת ומצד שני לא מלחמת חירות כדוגמת מלחמת העצמאות ... המשך לקרוא

אשר

שרוצים להציק למתמטיקאים, מספרים על איך הם פותרים בעיות. למשל מספרים שאם מתמטיקאי נמצא עם עוד משהו בחדר עם קומקום חשמלי ומבקשים מהם להרתיח מים, האיש הרגיל ימלא את הקומקום במים, ופשוט יחבר את הקומקום לחשמל כדי להרתיח את המים, ואילו המתמטיקאי כדי לפתור את הבעיה ייקח את הקומקום עם המים הרותחים, ינתק אותו מהחשמל, ירוקן אותו מהמים ויגיד שעכשיו זה כבר פתור. המתמטיקאי תמיד ינסה לפתור בעיות ע"י בעיות אחרות שאת פתרון הוא כבר ראה, כך שלא יצטרך כלל לחשוב על פתרון עם תנאים אחרים. צחוק צחוק אולם נראה שהבדיחה היא על האנשים כולם ולא רק על מתמטיקאים. כך נדמה האבי... המשך לקרוא

ניר

בספר "עורבני חקיין" של סדרת "משחקי הרעב", מציירת סוזן קולינס מצב מעניין. לאחר עשרות רבות של שנות שלטון עריץ מתנער העם המדוכא ועורך מהפכה. במקום לסיים את הספר בסוף טוב שכולו טוב לחיי עולמים, כפי שהיינו רוצים ושואפים במיטב סיפורי האגדה, הסוף של קולינס אחר. בסוף ה"טובים" מנצחים, שזה יופי, אבל לא נשארים טובים. הכוח, או אם תרצו השלטון, השחית אותם. במהלך הקריאה של "המרד בסוריה" חשבתי הרבה על משחקי הרעב. פואד עג'מי, המחבר, אינו מסתיר את הצד שבו הוא מצדד. שלא כמו בכתיבה היסטוריונית-מדעית, הוא לא אובייקטיבי, לא מתיימר להיות כזה, ובכלל לא מנסה להיות. שנאתו שמורה לאסד,... המשך לקרוא

נצחיה

לא מדובר בספר ארוך כל כך ומתוך 186 הדפים שלו ה-20 הראשונים נעלמים בהכרת תורדה, דברי פתיחה על המחבר פואד עג'מי שנחשב לעילוי בכתיבתו ובתחומו. עג'מי יליד לבנון בכלל - כפר ארנון למי שמכיר את המפה הלבנונית מטיב לתאר את ההסטוריה של סוריה שבעצם הייתה אמורה להיות מחולקת ל-4 חבלי ארץ - בעת קבלת המנדט על סוריה מצד צרפת (1920) - שאחד מהם היה אמור להיות ארץ ההעלווים (הנוסיירים לשעבר). אז מיהם העלווים - העלווים הם חקלאים למעשה, בעבר הם נקראו נוסיירים, הם התמקמו בהרים, ואח"כ עברו לערי החוף (לטקיה וכו') , אך בערים הם נחשבים למיעוט. בעת שהצרפתים הציעו את חלוקתה של סוריה ל-4 העל... המשך לקרוא

עופר

טוב, למען ההגינות עלי לציין שכאשר ראיתי את הספר לראשונה בחנות הספרים המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה "הנה עוד ספר פלצני שחושב שהוא מציע ניתוח היסטורי מבריק וחדשני לעוד מרד ערבי שעדיין רחוק שנות דור מלעבור למצב צבירה היסטורי (נכון לעכשיו הוא עדיין במצב הווה), לכן אין פלא שפטרתי את הספר כלאחר יד. כך היה גם בחודש שאחריו, ובזה שאחריו, עד שלבסוף אמרתי לעצמי אולי בכל זאת? לכן לבסוף איכשהו מצאתי את עצמי בשבת בבסיס (ברמת הגולן לרמת האירוניה) יושב מול הספר וקורא אותו מרותק. איך ייתכן? הרי זה בטח ספר פלצני ש"חושב שהוא מציע ניתוח היסטורי מבריק וחדשני לעוד ... המשך לקרוא

רון.א

ספר מצוין. סוקר את כל הגורמים לפרוץ המרד בסוריה - החל מהצרפתים דרך שלטון הבעת' והאופטימיות במינויו של אסד הבן שהיה אמור לחבר את הארץ למערב. לכל אלה ששואלים: כן, הספר עוסק במרד שעכשיו, אבל מרביתו יותר סוקר מבוא לקראת המרד ובפרקים האחרונים הוא ממש נוגע באירועי המרד ובמשמעות שלהם. לי אישית הספר נתן תקווה. אמנם פואד עג'מי ידוע כידיד ישראל, ועדין, קיבלתי את ההרגשה שבסוף מלחמת האזרחים, לטווח הארוך זה הולך להיות משתלם למדינת ישראל ובעיקר צודק לאזרחים הסוריים. ... המשך לקרוא

Pukman

סולטן!!! אילו שלומי היה מובטח לי, אילו יכולתי לפגוש בסולטן הייתי אומר לו: או אדוני הסולטן! גלימתי שסועה ביד כלביך המשחרים לטרף, מרגליך עוקבים אחרי כל הזמן. עיניהם חטמם רגליהם רודפות אותי כמו גזֵרה, כמו גורל הם חוקרים את אשתי ורושמים את שמות חברי כולם או סולטן! על שהעזתי לגעת בחומותיך החרשות, על שנסיתי לחשוף את יגוני ואת סבלותי, הוכיתי בנעלַי. או אדוני הסולטן! פעמַים הובסת במלחמה הזאת כי למחצית מאנשינו אין לשון. כותב השיר הנו המשורר הסורי -ניזאר תאופיק קבאני שגלה ללונדון וכתב את השיר הזה ביוני 2011. המרד בסוריה או שמה מלחמת האזרחים המתחול... המשך לקרוא

חמדת

פואד עג׳מי, לבנוני יליד הכפר ארנון, שמול הבופור, הוא מזרחן בעל שם באקדמיה האמריקנית. הוא אדם פתוח ומקובל על ידידיו אנשי האקדמיה, ואשר בניגוד לאנשי אקדמיה ערבים רבים, לא הסתגר באיבתו כלפי אנשי האקדמיה הישראלית, ומדבר על חבריה בחיבה והערצה רבים. בין ידידיו ניתן למצוא את איתמר רבינוביץ, מרטין קרמר, ואיל זיסר. בספרו המרד בסוריה, פואד עג׳מי , לא מנסה להסתיר כלל למי נתונה אהדתו. ועל כך הוא כותב. ״ מיותר לומר שאיני מסתיר את אהדתי בספר זה. סופר אינו בבחינת שופט מוסרי במשחק, ואיני מעמיד פנים שאני משתתף במאמץ הזה. מעולם לא פקפקתי ביכולות של העם בסוריה לכונן ס... המשך לקרוא

tuvia