ביקורות ספרים על הספר המסע הלילי הארוך הביתה

כשהייתי בת 16 בערך אמא שלי סיפרה לי על ספר מצויין שקראה ובו סיפור על ניו זילנד שעורר בה רצון עז לבקר בארץ הזאת שנשמעת כל כך יפה, שונה ורגועה.גם אני קראתי בעקבותיה, ובניגוד לה - זכיתי לבקר בניו זילנד ולחוות באמת את הארץ היפהפיה הזו, על נופיה המגוונים ואנשיה רחבי האופקים ומסבירי הפנים. כשקניתי לאחרונה את "המסע הלילי הארוך הביתה" לא ממש התעמקתי בתוכן שלו. הסתפקתי בשמו של יצחק בן-נר, אותו סופר שמאז קראתי אולי ספר אחד שלו והמשכתי לאהוב אותו מרחוק. והנה להפתעתי פגשתי כאן את אותה "ארץ רחוקה", שממרחק של שנים נראתה עדיין משאת נפש בלתי מושגת. שבעה סיפורים יש בספר, ... המשך לקרוא

כרמיתה

תמיד רואים שם הכל, אין ממש פרטיות גם אם חשבת שכך, עיניים תמיד בולשות מי נכנס ,מי יוצא תמיד משהו דואג לספר לכולם, לחברה..ואז "מזבוב עושים פיל".. זה מה שקורה באחד מהסיפורים של בן נר, סיפור בשם "עתליה" גם בחברת קיבוץ שלם עתליה עדיין הרגישה בודדה ,מהגרת זרה למרות שעברו 34 שנים מאז הגיעה לקיבוץ. היא נשארה לבד, הרצון שלה שיאהבו אותה תמיד גרר אותה לסקנדלים תמידיים במיוחד לאחר שנשארה אלמנה בגיל כל כך צעיר .הרצון הזה להשתייך, להיות חלק מ... גורם לנו לפעמים להיות "עדר" וככזה אם הוא מוקיא אותך החוצה אין דרך חזרה. בייחוד בקיבוץ, ההתלחששיות, הרכילויות הבלתי פוסקות, הבגי... המשך לקרוא

חני

**** אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. מכאן, מעכשיו, מאיפה שאני מסתכל, שנות השישים והשבעים עטופות במין דוק בהיר של נוסטלגיה זוהרת שהופכת אותן ליפות, נאיביות וגסות, רומנטיות ואמיתיות, כמעט משפחתיות. כל כך הרבה יותר מהמקום המפוכח, המנוכר ורווי הטכנולוגיה שבו כולנו חיים היום (אם אפשר לקרוא לזה חיים :-)). כן, אני יודע שאני מדבר כאילו הייתי בן שבעים, ובכל זאת, נראה שפעם היה נהדר, ומוזר כל כך. הטלוויזיה היתה בשחור ולבן והקרינה דמויות כמו ארצ'י באנקר אדום העורף וסטיב אוסטין איש ששת המיליונים. הג'אנק-פוד היחיד, אם בכלל היה פלאפל כי המבורגרים היו רק באמריקה. אורי... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט