ביקורות ספרים על הספר עיניים כחולות מדי

מהנה ושנון. לבית המידות הירושלמי של חנה הנושקת לשמונים, שלושת בנותיה, נכדתה דנה בת השבע (בתה של ירדנה) והמטפלת יוהנה המתקשה בעברית ('פס וחלילה') וזקוקה לכסף למשפחתה ברומניה- מגיע רפי המשורר המעוניין לשכור אצלן דירה. אבל ל'משורר' מזימה משלו בשליחות כריש הנדל"ן ברושי הגברתן המאיים הפוזל בעיניים חומדות לנכס, לעלות עליו בבולדוזרים ולבנות בשטח הגדול. להביא את המכה שתסדר אותו. יאללה יא ענתיקה, קחי בוכטה ועופי מכאן, כמה זמן נשאר לך? תלכי לבית אבות טוב, תחיי כמו מלכה. אבל עקשנית החנה הזו. לא תיתן את הבית שבעלה קנה לפני שמת לקקמייקות האלה. רפי אינו שש למטלת המע... המשך לקרוא

ראובן

נהניתי מאוד מהספר. במיוחד אהבתי את דמות הסבתא, עם השגעונות שלה ועם ההתמודדות שלה מול שגעונות העולם. היא מגדירה מחדש את השיטיון; בזכותו היא חיה כמו שמעולם לא הרשתה לעצמה לחיות, עם רסן רופף, אימפולסיביות ותשוקה. היא בולעת את החיים, אבל לא בביסים גדולים, כמו הצעירים, אלא בלקיקות ציפור, דקה אחרי דקה, בלי כובדן של ספקולציות עתידיות ובלי משאות מן העבר. (הדימויים מהספר, למיטב זכרוני)... המשך לקרוא

בערך מוחלט

לא רבים יודעים אבל חג שמחת תורה הוא למעשה מזימה קונספירטיבית. כך הילדים העמוסים סוכר וגומי עד לאוזניים, יחד עם המבוגרים שנחנקו כבר מעודפי קיגל ודג מלוח מייחלים כבר להפסיק עם החגים האלה ולחזור לשגרה. רוצים תפילות? קבלו. שמונה שעות בבית כנסת. רוצים ריקודים? יאללה, גם. רוצים ארוחות? קבלו. קידוש קהילתי. רוצים ממתקים? קבלו. בשמונה מוקדי חלוקה שונים. רוצים לנוח? אי אפשר. נסו בשבוע הבא. וכך, במהלך החג שמחת תורה האחרון, זה הידוע בכינויו "חג אחד יותר מדי", בין עריכת שולחן לאכילה לאירוח משפחה, קראתי גם את הספר של מירה מגן. עובר אורח מגיע לבנין מוזר ומוזנח בו חיות ... המשך לקרוא

נצחיה

קראתי את הספר של מירה מגן וודקה ולחם, מאד מצא חן בעיני, ובעקבות כך ,קניתי גם את הספר עיניים כחולות מידיי..... לדעתי יש יותר מידי מריחות בספר, ואפשר לראות שהסופרת מנסה למלא דפים.... דיי השתעממתי בקטעים מסויימים , לדעתי וודקה ולחם הרבה יותר מוצלח ומעניין...!!!!!... המשך לקרוא

ר ו נ י ת

ספר מקסים, מלא עניין, כתוב כל כך יפה ומרתק. חנה יונה אשה מבוגרת, דעתנית וחזקה שלא נותנת לסובבים אותה להערים עליה ולשנות את החלטותיה. היא מתגוררת עם המטפלת הרומניה, יוהנה. מטפלת מסורה וחרוצה. איש זר מתחזה למשורר ומנסה לשכנע את חנה יונה ושלושת בנותיה למכור את ביתם לכריש נדל"ן... הסיפור קליל, משעשע וזורם. מומלץ בחום.... המשך לקרוא

תמי

ממליצה לקרוא בכל פה, הדמויות, צורת הכתיבה של מירה מגן משאירה את הקורא עם טעם של אולי כדי לקרוא שוב? כי יש תובנות על החיים עליהן אנו עוברים מהר מדי בחיי היומיום. שווה כל שורה ועמוד... המשך לקרוא

שוש

ספר די סתמי. סיפור שבמרכזו קשישה בת 77, המטפלת הרומניה שלה, שלש בנותיה ונכדה אחת. שש הנשים גרות בכתובת אחת, בירושלים, במספר יחידות דיור, בבית בו גרה האם עשרות שנים. כרישי נדלן לוטשים עיניהם לבית הפרטי ולחצר הגדולה שלו ואחד מהם שולח איש מטעמו להתקרב לקשישה ולנסות לשכנעה למכור. מספרים קודמים של מירה מגן נהניתי הרבה יותר.... המשך לקרוא

אבי

שמחה שהגעתי לספר "עיניים כחולות מדי" של מירה מגן. היתרונות של הספר - ההומור, השפה, ההתבטאויות הדעתניות של אשה בת 77, היכולת להציג קולות בגוונים שונים, בהתאם לאופיה של דמות - שבו את תשומת לבי עד הסוף. לגבי העלילה אין לי הרבה מה לומר, שכן הסיפור מכיל בתוכו מתח מסוים שנמשך עד העמוד האחרון. אך גם לזה דרוש כישרון. ולא רק מתח יש בו אלא תפניות בלתי צפויות. לכו לקרא ותיהנו.... המשך לקרוא

טרי

מאחורי כל פחד מסתתר אדם שיכולת להיות, אומרים. קל להיות מונע על ידי פחדים. בדממת הלילה, כשחם או קר מדי והשמיכה לא במינון הנכון, אני חושבת על איך פעמים רבות, כשאני שואלת את עצמי מה אני רוצה, אני בעצם שואלת את עצמי מה פחות מפחיד אותי. נכון, לא כך אנו אמורים לחיות את החיים- אנחנו צריכים להבין בדיוק מה האפשרויות הקיימות בחיינו, ולבחור באמת, עם כל האחריות שכרוכה בעניין. שכן, פחד מטשטש את האפשרויות. כאשר אנחנו פוחדים להיפגע, פוחדים לחצות גבולות שמכתיבה עלינו המשפחה, החברה, מיני "דמויות אידאליות" ששמנו לנו למטרה להיות- אנחנו מוחקים חלקים אפשריים שלנו. אח... המשך לקרוא

קואלה

הפתגם "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו", יכול להתייחס לספר הזה. רק זקנה מקומטת, שחושבים שהיא כבר רגל אחת בעולם הבא, יודעת כמה היא רוצה לחיות ולבלות. כמה מצפים ממנה למות כבר ועושים ממנה מטושטשת ולא צלולה. סיפור מקסים, שווה מחשבה נוספת על האנשים המבוגרים שסובבים אותנו.... המשך לקרוא

תולעת חמודה

קשה לי להמליץ, אבל זה סיקרן אותי (אביבה כ.)... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

פעם ראשונה שקראתי ספר של מירה מגן. התאהבתי. כתיבה יפה ומרגשת, סוף הספר לא כל כך מוצלח ונשארו דברים לא פטורים, אך הקריאה בספר כאילו ששתפה לי את הנשמה. תענוג אמיתי.... המשך לקרוא

מושי

מאוד אהבתי.... המשך לקרוא

לימור

הסיפור אורז לתוכו הומור, שנינות, שפה עשירה, עולם והיפוכו, מטאפורות ועוד. אין מתח בספר הזה אבל יש בו הכול מכל טוב. אז מי השחקנית הראשית ושחקני המשנה בספר הזה? חנה יונה-שחקנית ראשית! אלמנה בת +77 מטפלת רומניה )יוהאנה( 2+ בנות )שלושת הגראציות(, מתגוררת בבית בירושלים יחד עם בנותיה שמתגוררות בקומה שמעליה. ככל שהתקדמתי עם הקריאה התאהבתי בדמות הזו. שחקנית, מעמידה פנים של סנילית ומהתלת בכולם. )צובעת את השיער לשחור ומתנתקת מהשיער האפור-לבן, קונה בגדים צבעוניים, מתחילה עם בחורים, יוצאת לבר לשתות, משתכרת וטועמת מכל הבא ליד(. יוהאנה-המטפלת הרומנייה של חנה יונה. מד... המשך לקרוא

לי יניני

את הספרים של מירה מגן קוראים במיוחד בשביל להתענג על השפה ועושר הדימויים. כשאומרים שספר מאפשר לך להיכנס לעולם ומלואו דמיוני ,עשיר בו אתה נסחף אחר הדמויות - ספר זה אכן מאפשר זאת. הסיום לוקה בחסר לטעמי מבחינת העלילה אך כמו שכתבתי - התענוג הוא אופן הכתיבה והעושר שלה..... המשך לקרוא

Hope

יצירת מופת,של מירה מגן,ספר נפלא. כתוב בסגנון מיוחד,עם הומור ,אופטימי,ממש קסום. הייתה לי חוויה נפלאה בזמן שקראתי את הספר. מאוד מולץ.... המשך לקרוא

ג'יהאן