ביקורות ספרים על הספר הביתה

שנים ארוכות לא קראתי את טוני מוריסון. נדמה לי שהאחרון שקראתי היה ג'אז מיד כשיצא כך שבאמת הגיע הזמן לשוב אל הסופרת הגדולה הזו. יש הרבה סיבות אשר בגינן אני אוהב את כתביה ולא רק בגלל הנושאים בהם היא עוסקת. טוני מוריסון אינה מכבירה במילים והיא לא צריכה למלא 500 עמודים כדי להוציא יצירה מתחת ידיה. גם בתיאורים קצרים היא מצליחה היטב להעביר את האווירה ואת תחושותיהן של הדמויות עליהן היא כותבת, בין היתר על ידי דיאלוגים שגיבוריה מנהלים עם המספרת, כמו זה למשל: "המלחמה בקוריאה? אינך יכולה לדמיין אותה כי לא היית שם". בספרה הביתה לוקחת אותנו מוריסון אל ארה"ב של שנו... המשך לקרוא

בנצי גורן

גם בספר זה כמו בספריה האחרים, לטוני מוריסון יכולת מרשימה להכניס את הקורא לחיי השחורים בדרום ארה"ב. קריאה בספר מיקמה אותי בדרום העני וצירפה אותי לחיי הגיבורים עם הרבה אמפתיה, הבנה ואי שקט. לא מדובר בקריאה מתבוננת אלא בחווית השתתפות. ממליצה! ... המשך לקרוא

אתי

זהו הספר הראשון של טוני מוריסון שאני קורא. מאד אהבתי את השפה וסגנון הכתיבה, וכן את יכולתה היוצאת דופן לספר סיפור. למרות כל הדברים הנ"ל הסיפור לא נגע אל ליבי ולא הרגשתי שישאיר בי זיכרונות מהספר.... המשך לקרוא

kisr

זהו ספרה הראשון של טוני מוריסון אשר אני קוראת. כבר בקריאה ראשונה, מרגישים כי כשרונה מופלא נשגב וייחודי. בשפתה הפשוטה היא מביעה כאב, רגש ומסתורין. בתחילה היה לי קשה להתחבר אליו ולהבין אותו, אך עם המשך הקריאה, מסך העמימות אט אט התבהר. לעיתים עם סיום פרק הייתי עוצרת , ומהרהרת במשמעויות העלילה עד אותה נקודה שהגעתי. ההבנה לא תמיד הושלמה. מצאתי את עצמי לאחר קריאת אמצע הספר, מתחבטת שוב ושוב בשאלה מדוע בחרה הסופרת בשם "הביתה" ולמה התכוונה. מתוך התקציר: "פרנק מָאני בן ה-24 הוחזר משירותו הצבאי בקוריאה חבול נפשית, הלוּם קרב. שני חברי הילדות הקרובים שלו, שאיתם ה... המשך לקרוא

צילה

- ... אבל הסוף לא הסתדר לי (שרה מ.) - לא עניין אותי (צילה א.)... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

טוני מוריסון היא בעבורי הסופרת שכתבת את "חמדת" (Beloved). הרומן האפי, המפעים והכישרוני כל כך שהיא פירסמה ב 1987 ואשר מתאר את העבדות, את תוצאותיה ואת אלו ששרדו אותה באופן שאי אפשר לשכוח או להישאר אדיש אליו. זהו הרומן שהקנה לה את הפוליצר ואחר כך את פרס הנובל לספרות, ובצדק רב! הבעיה עם סופרים שכתבו יצירות כמו "חמדת" היא שכל ספר אחר יעמוד בצילו (ראה מקרה פראנזן ו"התיקונים" ומייקל קאנינגהם ו"השעות" - ושניהם לא סופרים בקנה המידה של מוריסון). ואכן, "הביתה" הוא יצירה מינורית יחסית ברפרטואר של הסופרת המדהימה הזאת. סיפור מצומצם, נובלה, המתארת את מסעו של פרנק מאני, חייל שחו... המשך לקרוא

שין שין