ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 28 בנובמבר, 2023
ע"י בנצי גורן
ע"י בנצי גורן
שנים ארוכות לא קראתי את טוני מוריסון. נדמה לי שהאחרון שקראתי היה ג'אז מיד כשיצא כך שבאמת הגיע הזמן לשוב אל הסופרת הגדולה הזו.
יש הרבה סיבות אשר בגינן אני אוהב את כתביה ולא רק בגלל הנושאים בהם היא עוסקת. טוני מוריסון אינה מכבירה במילים והיא לא צריכה למלא 500 עמודים כדי להוציא יצירה מתחת ידיה. גם בתיאורים קצרים היא מצליחה היטב להעביר את האווירה ואת תחושותיהן של הדמויות עליהן היא כותבת, בין היתר על ידי דיאלוגים שגיבוריה מנהלים עם המספרת, כמו זה למשל: "המלחמה בקוריאה? אינך יכולה לדמיין אותה כי לא היית שם".
בספרה הביתה לוקחת אותנו מוריסון אל ארה"ב של שנות ה-50 של המאה הקודמת. אלו השנים של אחרי מלחמת קוריאה, השנים בהן נרדף כל מי שנחשד בנטיות קומוניסטיות והשנים בהן שלטה בארה"ב ההפרדה הגזעית בין השחורים והלבנים בחסות חוקי ג'ים קרואו הנתעבים.
זהו סיפורם של פרנק ואחותו סי. פרנק חוזר מקוריאה כשהוא הלום קרב. חברי ילדותו נהרגו על ידו ובנוסף לכך הם עשו שם מעשים שהוא משתדל לא לזכור. אמנם ההפרדה הגזעית בצבא כבר הסתיימה אך הוא חוזר אל מדינה גזענית ביותר. בעקבות תקרית אלימה שהוא כלל אינו זוכר את פרטיה הוא מאושפז בכפיה, אשפוז ממנו הוא בורח כדי להציל את אחותו לאחר שהוא מקבל מכתב קצר: "בוא מהר. היא תהיה מתה אם תתמהמה". עליו לעשות את כל הדרך מסיאטל שבצפון מערב ארה"ב אל ג'ורג'יה שבדרום מזרח. בדרכו הוא נתקל בכמה אנשים טובים המסייעים לו כמו הכומר ואשתו, בחור זר היושב לידו בדיינר והמלצר ברכבת. מזכיר במשהו את מחתרת המסילה שסייעה לעבדים במנוסתם מדרום לצפון.
סי היא בחורה צעירה בת 20 המנסה לפלס את דרכה בסבך החיים. בילדותה גורשה המשפחה מביתה והיא ואחיה גודלו על ידי סבתם. היא מגיעה לעבודה אצל רופא אשר בהמשך מתברר כי הוא מבצע בה ניסויים. אין פרוט לגבי הניסויים אך לדעתי יש שם רמז למעשי העיקור בכפייה שנעשו באותה עת לצעירות שחורות בדרום.
ב-143 עמודים מכניסה טוני מוריסון את סיפור המלחמה, סיפור מסעו של פרנק דרומה, סיפור ילדותם של פרנק וסי וסיפור פגישתם המחודשת בדרום. כל כך הרבה תוכן בכל כך מעט עמודים, אמנות ממש.
ספר נפלא, רגיש ונוגע אשר זכה גם לתרגום מצוין.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בנצי גורן
(לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה סנטו.
אני אגיע גם לחמדת.
|
|
משה
(לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת יפה, תודה. באוניברסיטה לקחתי קורס פנורמי בספרות שם קראנו ולמדנו את ספרה "חמדת" שמאוד נהנתי ממנו.
|
|
בנצי גורן
(לפני שנה ו-10 חודשים)
מורי, אולי בקצה השוליים. לא זה מה שמאפיין את הספר.
|
|
מורי
(לפני שנה ו-10 חודשים)
שוב משהו בסגנון זרם התודעה?
|
|
חני
(לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה הבנצי
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת