ביקורות ספרים על הספר חיוך של דולפין

מה שתפש אותי הוא המקצב. המנגינה של המילים, ההדהוד של המשםטים אצלי בנשמה. מה שהשאיר אותי זה הפירוט. הפרוטרוט הזה של עולם שאיני מכיר, הירידה לפרטים שמרכיבים יחדיו תמונת עולם. עבורי, הספר עבד, ובשל כך מוצא אני את עצמי ממליץ עליו לאחרים.... המשך לקרוא

מולי

ספר קליל ונחמד. סיפור תעלומה שבמרכזו קצין משטרה ישראלי בכיר, שבאמצע חופשה עם אשתו במקסיקו סיטי, בורח לקובה, ומתבקש לסייע בהבאת גופה של צעיר ישראלי. השוטר מחליט לברר ולחקור ולא נרתע עד לפענוח מלא של מה שקרה בקובה ושל הרקע שמתחיל עוד בשירות הצבאי של הצעיר בארץ. מהנה, שוטף ונקרא "במכה אחת"... המשך לקרוא

אבי

אחד הגרועים שקראתי, קיוויתי עמוקות שהוא יצליח להתרומם ולהתעלות על עצמו, אך לצערי הספר הזה הוא אכזבה אחת גדולה ומאוד משעממת.... המשך לקרוא

אנה מ

ספר משעמם מתחילתו...אפשר לוותר על הספר הזה במילים אחרות ל--ד--ל--ג הלאה.... המשך לקרוא

ליzוש

מן השורות הראשונות הספר "תפס " אותי במערבולת האירועים המתחלפים בקצב מסחרר.הסופר מצליח לרתק אותנו עם נופי קובה המדהימים,ריח סיגר וקפה מהביל-כל זאת תוך כדי התמודדות עם כאב אישי ונסיונות לתקן את העבר.כמו כן הסיפור שזור בחקירה מפותלת אודות טביעתו של בחור ישראליבים הקאריבי.....הרבה גורמים ,ביניהם הבטחוניים מעורבים בחקירה....גם התוצאות וההשלכות מפתיעות כשלעצמם! מומלץ לקריאה! מסקרן ומפתיע!... המשך לקרוא

yudithb

אני משוחרר טרי מיחידה קרבית כלשהי ושירתתי יום או יומיים בשטחים (תחשבו על עיר פלסטינית... הייתי שם). נחושתן אוקון הצליח לתאר בספר שלו רגשות ותחושות ופחדים שאני עד היום לא הצלחתי לשתף בהם גם את הקרובים אליי ביותר. לכן נתתי למשפחתי ולחברתי לקרוא את הספר כדי שיבינו קצת ממה שהרגשתי. קראתי לא מעט ספרים בחיי, מעטים מהם לא הצלחתי להניח כמעט לדקה כמו את זה. ספר מעולה בעייני. נחושתן תודה רבה!... המשך לקרוא

yk

ספר חביב.לא נפלתי.לא חושבת שבעוד 10-20 שנה מישהו יבין ממש את כל ההתרחשויות שברקע... לקרוא כבק-אפ,במקרה שנתקעים בשבת בלי ספר... :P... המשך לקרוא

תהילה

אני רק רוצה לשאול את נחושתן: נחושתן, למה להשתמש כל כך הרבה בשמות פרטיים, נחושתן? יש לך תשובה על זה נחושתן? נחושתן, הוי, נחושתן. קשה לי להבין אותך נחושתן. הספר הזה מנסה להיות משהו שהוא לא. זו ההרגשה שמלווה אותי לאורך כל הקריאה. ... המשך לקרוא

ריקשה

באם לסכם במילה אחת, אז "פרווה" (לא חלבי ולא בשרי). דמויות שטוחות, סיפור לא משכנע, סיפור מתח ללא מתח, לא מתרומם לשום מקום. הגיבור הראשי אספי יקותיאל, לעתים נדמה כי מנסה להיות ג'יימס בונד (חתיך, מושך נשים, יחסיו עם מזכירת הלשכה) וכל זה על רקע של קובה: צבעים חדים, חופים לבנים, סיגרים משובחים וחום אימים. האם לקרא? ממש לא חובה, רק באם אין משהו טוב יותר לעשותו.... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

ספר חמוד, מעביר את הזמן. הוא לא מותח כל כך. אחריי כל פרק הייתי עושה הפסקה ואחריי יומיים ממשיכה לקרוא. בהתחלה היה לי קשה להתאקלם בסגנון הכתיבה- אבל בהמשך הכל זרם. אהבתי את העלילה, אבל התאכזבתי מפיתרון החקירה , ציפיתי למשהו שיזעזע אותי. אז ספר נחמד.... המשך לקרוא

ever dream

הספר הוא משהו בין רומן למותחן – קצת מזה וקצת מזה. קצין המשטרה אסף יקותיאלי ואשתו רחלה, הבלשנית הקוגניטיבית (?!) טסו לחופשה במקסיקו. חופשתו של יקותיאלי נקטעה באכזריות כאשר בשובו למלון מריצת הבוקר שלו, מצא את אשתו בזרועות גבר אחר. הוא מיהר לארוז את חפציו ולברוח לקובה- שם ניסה להטביע את צערו בהרבה מוחיטו וסיגרים מדגם קוהיבה. עד מהרה מקבל יקותיאלי טלפון ממפקדו בישראל המבקש ממנו לסייע בהחזרת גופתו וחפציו של תרמילאי צעיר שמת בתאונת צלילה בקצהו השני של האי הקובני. הבלש יקותיאלי, המעריץ את הבלש הספרותי מפקח מגרה ומבקש להידמות לו, מתחיל לחקור את התאונה ... המשך לקרוא

dyona

ספר נחמד אבל לא מותח במיוחד... המשך לקרוא

אורי לוי

הספר לא גרם לי לוואו גדול. היה הרבה פרסום ברדיו על הספר הזה כך שמבחינתי ההד התקשורתי איכזב אותי במעט. העלילה מסתעפת ומתחילה להתבהר לקראת הסוף. את האמת לא מצאתי את הקשר בין שם הספר לתוכנו. הספר יכול להיות אהוד וחוויתי לקריאה למי שמתחבר לכל הרקע של אמריקה הלטינית (קובה,הוואנה...),על כל מרכיביה ונופיה ותושביה המחוספסים. הספר הוא על סיפור של חברות של צוות לוחמי יחידה מובחרת בצה"ל,על מיתוס בלתי אפשרי של גבורה ושל גבריות,על פגיעות ועל כאב. קריאה נעימה למעוניינים.... המשך לקרוא

אורח

ספר בסדר, אבל לא משהו. ממש לא משהו. יש בעיה גדולה לנחושתן אוקון, והבעיה הזאת נקראת ארנסט המינגווי. אי אפשר לכתוב ספרי מסע/הרפתקאות/מתח על קובה ולא לחסות בצילו הכבד של המינגווי. אוקון אמור לדעת את זה, אבל משום מה הוא מנסה להיות יותר המינגווי מהמינגווי - והתוצאה מביכה. האם הוא באמת חושב שהוא יכול לתאר את הימים והלילות המיוזעים בקובה, את הריקודים, השירים על צ'ה גווארה, הנערות המפתות, הסיגרים, המשטרה החשאית - את כל זה, כמו המינגווי ולהצליח - אין סיכוי. אני לא מבינה למה הוא בחר דווקא בקובה כזירה לפענוח פרשת טביעתו של לוחם לשעבר בצה"ל. מה רע בלפתור את התעלומה ... המשך לקרוא

אוהבת_ספר