ביקורות ספרים על הספר שולחן הלימון

אני נחשב מבוגר, ואנחנו כקוראי ספרים נחשבים כמבוגרים כבר בצעירותנו. כולם יודעים שאין דרך נכונה או טובה להזדקן. ''שולחן הלימון'' זורק לך את הזקנה לפנים. עם כול ההשלכות, מערפול הדעת ועד הסקס דרך הערגה לעבר. ... המשך לקרוא

ציון

סיימתי גם את הספר הנוכחי הזה השבוע.... וזה ספר שמעולל חשיבה , חשיבה עזה עד מאד. ואני חוזר לשנת 1985 , שנה לפני שסבתי שרה , החזירה את נשמתה לבורא בייסורים קשים קשים. היא הייתה בסך הכל בת 67 במותה , גיל צעיר יחסית לכל הדעות. היא הייתה זו שמקבלת את פני כשהייתי מסייפ את לימודיי ביסודי , יום יום עד שעות אחר הצהריים , השעות בהן אימי הייתי מסיימת את עבודתה , יותר מכל זכורה לי העצבות בחייה , עצבות עקב מחלתה ( שחמת הכבד) , העצבות בפניה , שכילד לא כל כך יכולתי להבין אז ואני מבין כל כך היום , אשה שעברה את השואה , אשה שביום האפל ביותר בחייה הייתה צריכה לחנוק למוות את... המשך לקרוא

arti

בארנס שייך לקבוצה לא גדולה של סופרים שאני אוהבת במיוחד. גם העובדה הזאת גרמה לכך שכשקראתי את הביקורת המצויינת של אלון לספר הזה, חיפשתי אותו. כשסיימתי את הספר קראתי את הביקורת שלו שוב, הוקסמתי שוב והבחנתי - כמה לא מפתיע - שגישתי לספר שונה באופן מהותי מגישתו. בגלל מחסור ממאיר בדמיון אני לא נוטה לדמיין "מה יקרה כש..." ולא מדמיינת מצבים מפחידים שיקרו בסוף ימי. למרות שיש לי דוגמאות של "איך זה נראה באמת" אני לא יכולה לראות את עצמי במצבים האלה, ונוטה - בטפשות רבה, כמובן, - לחשוב שמצבי דהיום יימשך לנצח. זה לא שאני מאמינה בקלישאות שטותיות מסוג "החיים מתחילים בגיל _____... המשך לקרוא

yaelhar

**** מסתבר איכשהו, גם אם קשה לי עד מאוד להכיר בכך, שבעוד זמן לא רב במיוחד גם אני אהיה זקן. לא יודע בדיוק מתי זה יקרה, ולמרות שאני נוטה להתבדח על העובדה הקודרת הזו, בתוכי פנימה אני מלא אימה. כמובן, זה לא יקרה בן לילה, שבבוקרו אצמח אזניים אימתניות ושעירות ואנהל שיחות על ביטוח לאומי וראומטיזם עם אנשים בגילי, ובכל זאת, הסטטיסטיקה אומרת שתיכף, ממש תיכף, אני אהיה בן ששים ושבעים ואם יהיה לי מזל (נגיד), אף למעלה מזה. כי ממש אתמול שלשום השתחררתי מהצבא ורק הרגע התחתנתי ונולדו לי ילדים, ועוד הרף עין יעברו עשרים ושלושים שנה ואהיה שם, עם אותם עיניים ואותו פה ושיער ל... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט