ביקורות ספרים על הספר עוול - ספריה לעם #422

אני חש בדידות עתה משגמרתי את קריאת הספר זה. בדידות על כך שרק עכשיו אני מתוודה אל אהרן מגד, שלוש שנים אחרי פטירתו. עולמו התרבותי העשיר המציף את דפי הספר מסחרחר את החושים כל כך וממלא אותי רצון עז להתקרב אל אותו סופר מנוח שאך פספסתי והתהלך בינותינו עד לפני כמה רגעים. ויותר מזה אני תוהה מהו כור המחצב שממנו נוצרים אנשי רוח שכאלה במחוזותינו, כאלה שלא צריך להרחיק אל מאות קודמות כדי למצוא מסוגם. וכמובן גם יש סיפור. גם כאן יש לי נגיעה אישית. אני, כעורך בתעסוקתי, קורא ספר של אהרן מגד שגם היה עורך, הכותב על דמות ראשית שהיא בעצמה עורך שבדיוק פרש. אבל יש גם סיפור שכ... המשך לקרוא

נדב גרשון

זו לי הפעם השנייה שאני קורא ספר זה, משום מה (למרות שאין מקרה בחיים), נטלתי אותו מאחד ממדפיי הספרים והתחלתי קורא בו. הספר נפתח במשפט בו נכתב: "זה סיפור על עוול קשה שנעשה לאדם. העוול ל אתוקן, גם לא יוכל להיתקן, כי האיש אינו בחיים עוד". למרבה האירוניה והצער גם אהרון מגד אינו בין החיים יותר. הספר מספר את סיפורו של עיתונאי, אשר פרש לגימלאות, ומתחיל בכתיבת ספר על יעקב לוינשטיין, או בשם העט 'אסף הגואל', אשר כתב פואמה אחת שנתפרסמה בשם 'בקעת הירח', ופואמה אחרת שלו, 'עד שילה', לא פורסמה אך נשלחה לעורך העיתון בו עבד אתו עיתונאי ולמעשה אותו עורך פירסם פואמה הדומה מאוד ל '... המשך לקרוא

תומר

קשה לי מאוד עם אהרון מגד. מחד הוא סופר מוערך מאוד שאני אוהב את הכתיבה שלו. ניסיתי להגדיר לו לעצמי והחלטתי שההגדרה "כותב שורשי" היא המתאימה ביותר. מצד אחד כתיבה זורמת מאוד, בשפב שיונקת ישירות מהתנ"ך ומהמסורת, וגם מתחברת לאדמה. אולי... מושבניקית-קיבוצניקית. בהתעלם לרגע מההגדרות, מאוד נהניתי מקריאת הספר עד לעמוד האחרון. מותח, מעניין ומעשיר. בעמוד האחרון התעצבנתי מאוד. לא יודע אם התאכזבתי אבל בהחלט התעצבנתי. ציפיתי לסגירת מעגל אחד לפחות מהמעגלים שנפתחו במהלך הכתיבה המרתקת, של לפחות אחד משלושת הדמויות המרכזיות. בכל אופן, ספר מומלץ מאוד. ודיר באלאק עם "עו... המשך לקרוא

יניש

נחמד (נחום ז.)... המשך לקרוא

ספריית מגדלים