ביקורות ספרים על הספר געגועים לאולגה - ספריה לעם #402

אני מאוד מאוד אוהב את אהרן מגד. יש בו מין אמת כזאת, אותנטיות מיוחדת שלא מצאתי בסופרים אחרים. את אותה התרגשות חוויתי בכל סוף של ספר שכתב, ואני עדיין רוצה מזה עוד. אין לי כוח לכתוב תקציר מעלילת הספר, זה יש בגב הספר, אבל אני יכול לכתוב על הדמויות שהרגשתי לגביהם כלכך אחרת בכל שלב בספר, מה שמבחינתי מדגיש בכמה כישרון כל דמות נכתבת, בהנחה וכל אדם מורכב אינסוף שכבות, כשכל שכבה תלויה ותזזיתית. אני מאוד אוהב גם כן כשמגד מסובב את העלילה סביב כתיבה וסופרים, ולא רק. הוא מצליח לזקק שם כלכך הרבה קונפליקטים בצורה הכי אלגנטית שיש, כזאת שתגרום לביטוי מאוד אמיתי ונכון ש... המשך לקרוא

oziko

"בילדותו הביא פעם שיר שכתב אל המורה שלו, המשורר דאלצ'ב, כדי שיחווה דעתו עליו... דאלצ'ב עיין בשיר כמה רגעים, אחר כך נשא עיניו מן הדף ואמר: 'אתה כותב ישר מידי, שיר טוב צריך  להיות כתוב קצת על העוקם'... " (עמ' 225).   אלברט גירון הוא פקיד אפור בעיריית תל-אביב, שעיסוקו העיקרי מתמצא בגביית מיסים, אגרות וקנסות. אשתו עובדת במשרד של נסיעות, ובתו סטודנטית למדעי הדתות באוניברסיטה העברית. אלברט הוא אולי אדם רגיל, ממוצע, שלא נאמר בינוני, כמו רובנו המכריע, אבל יש לו שאר רוח והוא שואף לנשגב. הוא קורא ספרות קלאסית, איכותית ועיונית, שומע מוזיקה קלאסית ואופרה, ואוהב להשתעשע במח... המשך לקרוא

יוֹסֵף

אלברט גירון, גיבור סיפרו של אהרון מגד, רוצה לחיות חיים אחרים. אם יש רצון ואם יש שאיפה הוא אומר: אפשר וצריך לחיות חיים אחרים. ואת הרהורי ליבו הוא רושם במחברת היומן שלו, באותיות זעירות וצפופות וקשות לפענוח, שאפילו הן, כמוהו, מתקשות להרים את ראשן ומצטנעות . וברגע שהחלטה זו גומלת בלבו, הוא עוזב את עבודתו כפקיד זוטר ולא מוערך בעירייה ,ומאמץ לעצמו את הלכות הסופרים. הוא מסתגף בחדר אחד בדירתו ומנסה לעורר את היצירה עד שתחפץ. "כל מה שתסחט מעצמך בכוח,יהיה חסר טעם וחסר חן" הוא משכנע את עצמו כשלא עולה בידו להוציא ולו משפט בודד אחד ולאחריו אחד נוסף ועוד אחד-שלושה משפ... המשך לקרוא

אירית פריד

ספר בסדר גמור. הראשון של אהרן מגד שקראתי בחיי (למרות שאח"כ גיליתי שקראתי את חנה סנש שמגד כתב, אבל כשהייתי קטנה לא התייחסתי למי כותב את הספר) נותרתי בתחושה שכדי להבין לפחות חלק מרבדיו של הספר הזה, אצטרך לקרוא אותו כמה וכמה פעמים. ואין לי סבלנות לקרוא את זה שוב. אולי לעת זקנה. הזדהיתי בספר עם כל הדמויות. במיוחד עם אלברט, למרות שאני צעירה ממנו. כאילו מגד מכיר אותי ועלי כתב את הספר. לפחות בקטע של הערגה לטבע (שאין בארץ ישראל, נולדתי ברומניה ולעומתה ישראל מרגישה לי כמו מדבר נטוש מבחינת טבע) וגם בתחושת הבדידות והרצון להתרחק מבני אדם. ממש כמו שאלברט הרגיש, מאות... המשך לקרוא

froji

מאוד נהנתי והתרגשתי מהקריאה. מעורר געגועים לכתיבה של פעם.... המשך לקרוא

רוני pery

אפשר לקרוא אותו עוד ועוד ותמיד לגלות וללמוד עוד משהוא. גיבור הספר .מיפו עזב את עבודתו שבה הרגיש בודד ובזוי והחליט למצוא את עצמו -לעשות את אשר רוצה הוא-לכתוב. בתוך מערבולת החיים הוא מוצא אצ עצמו מול דפים ריקים .זלזול ממשפחתו אשר אינה מבינה אותו. טיול בטיילת.מבט אחד באשה יפה ששמה אולגה .אשה שחדרה לליבו. למרות שלא ראה אותה יותר. היתה דרכו לכתיבה וליצירה . ספר שאינו נגמר לעולם. ספר שהוביל אותי לרכישת כל ספריו של אהרון מגד. וכמה שיפים הם. "פגישה לא צפויה לא נעימה עם ש. אני סולד מהמרוצים מעצמם העולם שותת דם -והמה מרוצים מעצמם כדי להיות מרוצה מעצמו -צריך ... המשך לקרוא

מיה אליה

התנך שלי אל תפספסו.ספר מרתק. מדהים.... המשך לקרוא

מיה אליה