ביקורות ספרים על הספר וזרח השמש - ספריה לעם #56

מקסים מקסים מקסים... ספר מעולה אני אהבתי נורא זורק אותי למסיבות הפיאסטה העקובות מדם בספרד.... לתיאורים והנופים שרק המינגווי יודע לתאר. סיפור מצ'ואיסטי גברי המתאר את חברותם של מספר נערים ונערה אשר מבלים תקופה בספרד של אחרי מלחמת העולם הראשונה ומשם העניינים מתגלילים בינו לבינה ובינו לבינו (יש גם קצת מכות וקללות) בקיצור אהבתי... מומלץ המינגווי במיטבו בלי מריחות!... המשך לקרוא

בוזי

אני אישית לא אהבתי את הספר. יש בספר המון תיאורים ארוכים ונמרחים. העלילה ממש לא מעניינת, סיפורם של חמישה שתיינים בטלנים שלא עושים כלום בחיים חוץ מלשתות ולדבר שטויות. וכדי להוסיף חטא על פשע, החלק השני והמרכזי של הסיפור עוסק בנושא המחליא של מלחמות שוורים/פרים שזה פשע בפני עצמו. מיותר, לוותר על הקריאה של הספר... המשך לקרוא

אור

הוקסמתי ונשביתי בקסמו של הספר. תיאורי הנוף והסביבה קצרים ואינפורמטיבים, וכאן טמון יופיים. תיאוריו מצליחים להעביר את המסר ולחדור אל הקורא, הרגשתי כאילו אני נמצאת עימו ברכב, ברכבת בכל מקום. גיבוריו אינם בעלי עומק אך הוא מצליח להבליט בכל גיבור את התכונה הטובה ו"הרעה" שבו, ובכך יוצר אותם אנושיים. מרגישים את התקופה, ואת יצר הרפתקנות של ארנסט המיגווי. נהניתי מאוד מקריאת הספר, הרגשתי כאילו אני בפיאסטה ספרדית עם חבריו של ג'יק, ברט היפיפיה הנחשקת, ביל הסופר, רוברט היהודי המתאגרף, מייק הארוס של ברט. עבורי הקריאה בו כמו בריזה נעימה ביום אביבי. מומלץ. ... המשך לקרוא

צילה

פעם ניסיתי לקרוא את 'הזקן והים' של המינגווי ולא הצלחתי. כנראה היה משהו מאוד יבש בכתיבה שלו, אז הפסקתי. אחרי כמה זמן ניסיתי לקרוא את אותו הספר שוב והפעם הצלחתי לסיים. אבל לא כך כך הבנתי על מה ההתלהבות ולא חזרתי לנסות לקרוא ספרים אחרים שלו. המשפטים הקשים האלו, הקצרים. כנראה היו אלו הדברים שהרחיקו אותי. ואז קראתי את ו'זרח השמש', סתם כי נתקעתי בספר אחר והייתי חייב לקרוא משהו אחר להתרעננות. ריבאונד בוק - kind of thing... וזה היה שונה. ואני לא מתכוון רק על חווית הקריאה - שכשלעצמה הייתה מאוד טובה - אלא על כל הדרך לספר סיפור ועל האופן ליצור דמויות. לא דרושה עלילה מפו... המשך לקרוא

חמינה

ספר מרתק! מציג בצורה חכמה ושנונה אורח חיים "הולל", כך שכל דמות מתארת נופך אחר של האוכלוסייה הסובבת אותנו.... המשך לקרוא

ohad

"וזרח השמש" הוא יצירה פשוטה ונפלאה, מלאה ברבדים הנפתחים כמו מניפה ואיכשהו גם כרונולוגיה בוסרית העוסקת בנושאים נושנים באורח אדיש ומשועמם. אוהדי הספר יגידו שהקורא צריך לראות את היצירה דרך עיני התקופה. הוא אינו אדיש אלא משקף אדישות, הוא אינו ניהיליסטי אלא משקף אבדן ערכים. הרומן מבקר את החברה האירופאית שאחרי המלחמה במינימליזם רגיש. ובהצגת התקופה כמו שהייתה, בסגנון גמיש ואוורירי, הרומן מתמסר לאמת הגדולה מעמדה זו או אחרת, ושואף לתפוס משהו נצחי. ומנגד יגידו המבקרים שכמה שלא נחפש לא נמצא ברומן שום "תקופה", וכי מרוב מינימליזם ואווריריות בעצם לא נמצא ... המשך לקרוא

פרדוקס?

המלחמה נגמרה, ברוכים הבאים לדור האבוד. אצלנו הגברים אימפוטנטים והנשים מופקרות. אתם מוזמנים להשאיר את הערכים שלכם בכניסה ולשבת, היין שלנו עולה 0.30 לליטר. המינגווי הצעיר מבטא ברומן הזה את הרשמים שלו משנות העשרים במאה הקודמת. אך למה הוא כתב את הספר הזה לפני "הקץ לנשק"? לכאורה זה מוזר לכתוב על דברים הפוך מסדרם הכרונולוגי, אבל כנראה שההתמודדות עם הספר הזה עוזרת לו להתחיל לכתוב על המלחמה עצמה, שכאן מוזכרת בצורה דלילה ועקיפה. אולי זאת הייתה המהות של התקופה – לנסות לשקם את מה שעשתה המלחמה, לספק לאנשים נחמה ולעורר בהם תקווה שהשמש תשוב ותזרח. אבל איפה אפשר למ... המשך לקרוא

צבי

ג'ייק בארנס. איזו דמות! עיתונאי, חייל לשעבר שלחם ונפצע במלחמת העולם הראשונה וחזר אימפוטמט. בן לאותו דור אובד שהתאכזב מכל האידיולוגיות בגרוש של התקופה וכל המילים הנבובות. ג'ייק לא מאמין יותר במילים, לכן הוא לא כותב, הוא מדווח, כיאה לעיתונאי. עובדות נטו, ללא ביטויי רגשות "כי אם תדבר על זה, תאבד את זה". חבורת גולים שלא שייכים לכלום ובעיקר שייכים לשום דבר, מסתובבים ברחובות פריז ועוברים ממסבאה אחת לבית מרזח אחר ושותים את עצמם לדעת. בפריז הם בונים לעצמם מערכת ערכים חדשה, שאמנם לא מתאימה לעולם שבחוץ, אבל "עובדת" בשבילם (או אולי עליהם) די טוב. אבל, לשקר אין חיי... המשך לקרוא

אירמה

די מאכזב, סיפור סתמי,אומנם הקריאה קולחת, תאורים של נוף ומשחקי שוורים טובים,הרבה דיאלוגים. אבל לא כל כך מעניין.... המשך לקרוא

מימי

שווה ולו בזכות התיאורים של ערבים משמימים עם שיחות שחוקות בבתי קפה, בארים ושיטוטים בסמטאות.... המשך לקרוא

ליהי'ס

ספר ראשון שאני קורא של המינגווי, ציפתי להרבה יותר. הפסקתי לקרוא בעמוד 100, לא מצאתי עניין להמשיך. ספר סתמי... לא מצאתי בו דבר מעניין..... המשך לקרוא

עמיחי ויינברגר

אחד הטובים ומהמובחרים שלו .דרכו וממנו התוודעתי לסופר הנהדר הזה לפני 30 שנה ועד היום אני חוזרת לקרוא את חלק מספריו ... המשך לקרוא

חמדת

וזרח הספר. המינגוי בספר מבלבל חושים. יאוש כעס וצינות מהולים "בחיים הטובים" באירופה של אחרי המלחמה ה 1. צעירים בעולם מעניין אך חסר משמעות של אהבות אפלטוניות מלאי רגש לא ממומש. ... המשך לקרוא

אלעד

באופן לא מתוכנן הכתיבה הדרך אגבית של המינגווי מתלבשת יפה על המוטו הנובע מספר זה כפי שמתואר בתקציר, כך שזה אולי אחד מהספרים היותר מוצלחים שלו מבלי להתכוון. יש איזשהו קו פסימי והשלמה עם המצב תוך כדי תיאורו בגובה העיניים. הזרם התודעתי כאן חלש יותר שכן הוא מתפרש על מספר דמויות מה שהופך את הספר עמוס פחות בהרהורים וקל יותר לקריאה.... המשך לקרוא

אגב

זה היה המפגש הראשון שלי עם המינווי. קראתי הספר בעמיים הפרידו בינהם בערך שנתיים.אהבתי הסיפור והדמיות שבתוכו.והתודעתי לסגנון הימינגווי שהוא לפעמים דורש קורא שקדן ויש לו סבלנות לקרוא פרטי פרטים... המשך לקרוא

mody

ראוי לפרס נובל והכתיבה בתצורת גוף ראשון גורמת הזדהות עם האנטי גיבור בספר כדאי לקרוא ולא להשבר מהתחלה פשטנית ולא מרתקת ההופכת בהדרגה לסיפור על קשרי חברות מכל הסוגים והמינים בשלוב עם "ורוניקות" מעולם מלחמות השוורים. הספר נחתך כאילו באמצע וזה החלק שמצא חן אצלי-מומלץ... המשך לקרוא

דן-1

הספר הטוב ביותר של הסופר המחונן הזה ,האחד והיחיד.... המשך לקרוא

חמדת

ספר תמוה ביותר,לא ברור כיצד טקסט מונוטוני חסר חיים שעוסק בשעמומם וביטול זמנם של אנשים שיוצאים ובאים בבתי קפה הופך להיות רב מכר עולמי. נאבקתי קשות בדפיו האחרונים עד סיום קריאת הספר. ספר מיותר לחלוטין. ... המשך לקרוא

אלאבמו

אחד הספרים האהובים עלי ביותר. קראתי אותו כבר מספר פעמים, ובכל פעם אני נהנה ממנו מחדש. אני מאד אוהב את כתיבתו של המינגווי, ואיני זוכר שפגשתי עוד סופר שמיטיב כל כך להבין ללבם של גברים, ולתאר בצורה מעוררת אמפטיה את חיבוטי הנפש של גבר בעידן המודרני. מומלץ מאד. ... המשך לקרוא

עמיר

הדיאלוגים בספר הזה שווים את כל הקריאה. מעבר לזה, צורת החיים המתוארת הזכירה לי קליקות מסוימות שהייתי, ואני בטוח שהרבה אחרים גם היו, או עודנם, בהם. תהנו.... המשך לקרוא

עודף