ביקורות ספרים על הספר אחרי החגים - ספריה לעם #75

הספר שנשר אל ידי כפרי בשל היה בעל עטיפה שונה מזו המצויה כאן באתר. על עטיפת הספר שבידי מצוי רישום מעשה ידי גד אולמן ובו תריס שחור ומיושן סגור על פני חלון גדול ומבעד לחרכי התריס נשקפות שתי נשים. על הכריכה המצויה כאן מצולמים תפוזים הנדרכים ונרקבים על אדמה. אלה ואלה מתאימים לעלילת הסיפור. "הבנות יושבו עימו בחדר הגדוך וקוראות ברומנים שלהן. טוב שיש ספרים בעולם, הירהר וייס. הבנות הביאו עימן חבילה גדולה של רומנים מחוץ לארץ, והיו קוראות וחוזרות וקוראות בהם. הוא לא קרא מעולם רומנים. הוא ידע כי אלה נוצרו לנשים. מעולם אף לא תאב היה לעיין בהם ולגלות עניינם מהו." ... המשך לקרוא

נצחיה

כלימה תכסה את פניי על שאני, שמתיימר להיות קנזופיל מובהק, לא קראתי את רומן ביכוריו, אלא רק על ספו של גיל ארבעים, אך מוטב מאוחר וכו'. לביטוי אחרי החגים יש שתי משמעויות מנוגדות בתרבות הישראלית. הראשונה משקפת עצלות ודחיינות. בלשון הזהב של קישון: לשפה הפרטאצ'ית (כלומר, עברית ישראלית) מילון עשיר ביטויים. "זה יהיה בסדר", פירושו אסון. "סמוך!" רומז שהדבר בלתי-אפשרי. "תיכף", זה שעתיים. "יום-יומיים", שנה. "אחרי החגים", לעולם לא. המשמעות השנייה היא דווקא תקווה והתחדשות, כפי שכתבה נעמי שמר ושוררה בחן עפרה חזה: אחרי החגים יתחדש הכול, יתחדשו וישובו ימי החול. אז איזה אחרי החג... המשך לקרוא

בועז

קודם כל ספר מצויין. שנית, יש בו מסר שהיו חיים פרטיים של אנשים ברקע הקמת המדינה, כמו בכל עת, שהיו חשובים יותר ומשמעותיים יותר לאותם אנשים מכל אירוע לאומי של אותם ימים, וזוהי אמירה מאד אנושית ומאד אוניברסלית לטעמי.... המשך לקרוא

אחד

משפחת וייס ודמויות נוספות שמקיפות אותה, מתגוררות כולן במושבה שברירית בימי המנדט. ככל שהסיפור מתקדם נוסף לליבנו עוד סדק, עוד משקולת, עוד התנשפות, כי כל המתואר הוא כל-כך פשוט ובו-זמנית סבוך ומעורפל ומעיק. השיגעון והשפיות מפלרטטים בלי הפסקה, בריקוד כמעט סדיסטי, וככל שדברים מסתדרים - הם בעצם מתפרקים. כשמופיעים סדקים על קירות הבית - שכל כך הרבה טמון ומקופל בהיותו "בית", מוחשי וסמלי - בדמויות וגם בליבנו כבר יש חריצים עמוקים עמוקים. ככל שהולכת וכוזבת השאיפה הנאיבית, החולה כמעט, להיות בטוחים ונצורים בין קירות אותו הבית, להיות "נורמליים", להיות "מאושרים", כך מבע... המשך לקרוא

לכאורה לא קורה הרבה, משפחת וייס מגיעה למושבה טיפוסית טרום הקמת המדינה, דרכם אנו מתוודעים לעוד טיפוסים ולאורח החיים באותה תקופה. לכאורה, כי ''האדמה משחקת'' וזזה בגלל הגשמים בחורף והחום בקיץ, האדמה נפתחת ופוערת סדקים בקירות הבית, הגשם מחלחל דרכם, והטירוף פושה בנפשם של בני המשפחה כמו העובש על קירות הבית. הטירוף והשיגעון אינם נחלתם הבלעדית של משפחת וייס ונראה שכל מי שבא אתם במגע נדבק בגידול הבאושים המקומי. כתוב נהדר, קנז תופס אותך בכתיבה נפלאה ומדויקת, ואז שולח מתחת לפני השטח, טורפדו ישר ללב. ... המשך לקרוא

זהו ספרו הראשון של קנז, שפורסם ב-1964 ושוב ב-2014 במלאת יובל להוצאתו לאור. קשה לי להחליט אם הספר בסדר או מתעלה לרמת הטוב. מה שברור – זהו ספר מעיק ומחניק בצורה שלא תתואר. הדמויות בו מאוסות ולא עוררו בי שום רגש של אהדה כלפיהן, פרט אולי לדמות שולית אחת, וגם בזה איני בטוחה. הדמויות מצטיינות ברוע , ביצרים אפלים ובהתעללות . אחרות מתאפיינות בפסיביות. הכל מתרחש במושבה אחת קטנה, ומתרכז עוד יותר בביתה של משפחה אחת,שלא הייתי מאחלת לגדול בשונאי להימנות עליה. השפיות רחוקה מהמתרחש בספר, שאווירתו דחוסה ואין בו טיפה אחת של חמלה. גם חילופי העונות המתוארים בצורה יפה ופ... המשך לקרוא

כרמלה

"הסבל בוכה אצלכם מן הקירות ממש", הוא המוטו של הספר הזה בעיניי. דיוקנה של משפחה אחת, לא מתפקדת, ובקצוות גם דיוקנה של מושבה אחת במחצית הראשונה של המאה העשרים. אין ממש עלילה, יש רק תיאור חיים: וזה מה שכל כך גורם לקורא להזדהות; הרי החיים עצמם אינם עלילה, אלא רצף סתמי של התרחשויות. יהיה זה מוטעה למקם את הסיפור מבחינה היסטורית, חברתית או גאוגרפית, כי העלילה היא אוניברסלית בעצבות שבה. החיים עצמם של הדמויות עוברים בשיממון ובמנותק מאירועים היסטוריים הנרמזים ברקע. לכן מופתי בעיניי שעלילה כל כך לא "מגויסת" פורסמה כבר ב-1964. מוקד הספר הוא המתח שבין המציאות הבינונית... המשך לקרוא

יוסי

נפלא! משפחה אוכלת בניה ואולי גם ארץ אוכלת יושביה. חבורת אנשים שמדרדרת את עצמה לדעת. מן הסתם, קרה לא מעט לבני הישוב בשנים שלפני וגם אחרי קום המדינה, בכל קיבוץ ומושבה. והסגנון, הסגנון...... המשך לקרוא

ערן ב.

קודם כל, זה הספר הראשון של קנז שיצא לי לקרוא, וואו איזה ספר! פשוט תענוג! מבחינת עלילה, הספר לא מתקדם לשום מקום, אבל זו בדיוק הגדולה שלו- צורת הכתיבה הלאקונית לכאורה של קנז בה הוא מתאר את החיים של משפחת וייס מקבילה אחד לאחד לאדישות היהודית אותה הוא מנסה להעביר בספר, כשהמונח של "אחרי החגים" בקטע של לדחות דברים שגור בפינו אבל אנחנו לא עושים שום דבר למעשה... הקריאה ב"אחרי החגים" הרגישה כמו שתיית יין- לאט לאט אבל בהתמדה הדמויות הללו נכנסו לי למחזור הדם, על אף שלא עשו יותר מידי, ואולי זו היתה גדולת וכוונת המשורר[או הסופר :) ] ... המשך לקרוא

ציון

ספר מעולה!!! לאוהבי הז'אנר של סיפורי מושבות בתחילת המאה. ניהנתי מכל מילה. בתום הקריאה - הוקרנה דרמה בטלוויזיה המבוססת על הספר. מומלץ.... המשך לקרוא

ארד

פתח תקווה על רקע ימי המנדט הבריטי והמאורעות. קובץ אנשים המוזכרים בסיפור יורד אט אט מטה אל תהומות הטירוף ואי השפיות. המחבר עושה עבודת אריגה ואמנות בתארו את הדמויות הייחודיות שיצר.... המשך לקרוא

אביב וסתיו