ביקורות ספרים על הספר סוף הדרך - האופרה הצפה - הספריה החדשה #

לא מספיק מעניין ואף מדכא... המשך לקרוא

רוני pery

גברים ש'עפים על עצמם' בעיקר אלה שבטוחים שהם מתת אלוה לנשים, מצליחים להוציא ממני ארסיות שאפילו לא ידעתי שקיימת בי. בשני הספרים שכאן (המחוברים, לצערי, לאחד) הגיבור המרכזי הוא גבר שכזה. גבר שהופך לצלע שלישית של זוג נשוי. זוג שחייו ביחד טובים, אבל אם מופיע שלישי שכזה - מי אנחנו שנעמוד בפיתוי. העניין הוא שברעיון הזה מסתיים הדימיון בין הספרים, כך שלא ברור לי למה בחרה ההוצאה לאור לצרף שני ספרים אלה יחד. 'סוף הדרך' מספר על גבר שלא ממש יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים. בעצת יועץ הוא מחליט להיות מורה. הזמנה לביתו של מורה אחר, מורה שבטוח שההיגיון חייב לשלוט בכל, מכניסה א... המשך לקרוא

בת-יה

כשאתם קוראים את הביקורת הזאת, אני רוצה שתחשבו רגע על עצמכם. אתם קיימים. אני קיים. אני בלוגר ספרים שאתם קוראים לראשונה או שאולי חזרתם לקרוא מרשמיו אחרי שנהניתם בעבר. אני משחק תפקיד בחיים שלכם. תפקיד קטנטן, כמו דמות מאוד שולית בסיפור, או ניצב בסרט, שאולי יופיע בקרדיט, אבל לא בשמו המלא אלא בין מוכר הנקניקיות לאישה עם כלב. אתם תסיימו לקרוא את הביקורת הזאת ותמשיכו לחיות את קו העלילה שלכם, כדמות ראשית. את מרכז תשומת ליבכם יקבלו הדמויות המשניות בסיפור שלכם בעוד שאת או אתה, כוכבים. העולם סובב סביבכם, עד כמה שאתם יכולים להעיד. נכון, אתם לא ילדים קטנים ואתם מביני... המשך לקרוא

קראתי-קורא-אקרא (תומר)

ג'ייק הורנר סובל מ"שיתוק". כשהוא מתקשה להגיע להחלטה בין מספר אפשרויות שאין להן משמעות המוח שלו "נאלם", הוא מתנתק מהעולם וגופו פשוט קופא למשך שעות. יום אחד מוצא אותו במצב הזה רופא כושי לא-חוקי-משהו בתחנת הרכבת ומחליט לאמץ את המקרה שלו מטעמים של "תחביב". בעצתו הוא לומד לתרגל "שמאליות", "קדימה בזמן" וקדימה אלפבתית" – עקרונות שימושיים מאד לקבלת החלטות, קורא באופן קבוע ב"ספר השנה העולמי" ו... מוצא עבודה במכללה כמורה לאנגלית. במכללה הוא פוגש את ג'ון מורגן, אדם בעל תפיסה הגיונית ומוחלטת לחיים, אצלו הכל נקבע בשיקול דעת ובהגיון, אין מקום לשקרים או להתנצלויות. הור... המשך לקרוא

omriqo

ספר טוב מאוד, מומלץ בחום. לפני עשר שנים בערך הייתי בקורס של מנחם פרי באוניברסיטת ת"א שעוסק בספר הזה. הרבה תובנות והרבה סאב-טקסט. חוצמזה העלילה סוחפת.... המשך לקרוא

פגוש

"סוף הדרך" + "האופרה הצפה" הינם צמד רומנים שיצאו בכריכה משותפת. יש ביניהם קשר סגנוני ורעיוני לא מבוטל אך לא ממשי ברמת העלילה. כל אחד עומד בפני עצמו כסיפור עלילתי עצמאי. הראשון שנכתב הינו "האופרה הצפה, כשבארת' היה בסה"כ בן 24, בתחילת 1955. סוף הדרך נכתב עוד באותה שנה, ונתפס כבן זוגו הספרותי. לא הייתי טורח לכתוב המלצה נוספת, לולא התרשמותי מהביקורת במאמרים כמשבחת בהחלט, אך לא מהללת מספיק לטעמי. אז אני מוסיף את המלצתי, בשלב זה על הספר הראשון ובהמשך על השני, בתקווה לפתות אתכם לנסות, וגם לא להתייאש כי הספר לא ממש קל. על הספר (ומי שרגיש לספויילרים, מוזמן לעצור כאן.... המשך לקרוא

עופר D

יש ספרים שאפשר לקרוא להם משני-חיים. "סוף הדרך" עושה משהו חשוב יותר; הוא משנה תודעה. משנה תפיסת חיים. הוא נוחת לך על הראש, בתוך הראש, ומסרב להרפות. אני משתדל לתת לאנשים שאני אוהב לקרוא אותו. "האופרה הצפה", הרומן השני בכרך, מוצלח פחות, אבל עדיין מומלץ לקריאה.... המשך לקרוא

eyecoof