ביקורות ספרים על הספר פולין ארץ ירוקה

מצטרף לכל המשבחים. ספר יפה, עדין וקריא, המתאר באהבה יחסים אחרים בין פולנים ליהודים בהווה ובעבר. תיאורי הכפר הפולני וחיי הוריו בכפר עד המלחמה אמינים כל כך, עד כי התפלאתי שאפלפלד בכלל מוצאו מרומניה.... המשך לקרוא

יוסי נינוה

בן הדור השני בסגירת מעגל. מסופר היטב. ... המשך לקרוא

מיכאל

עוד ספר מעולה של אהרן אפלפלד, מגדולי הסופרים אי-פעם. ספר מרגש, רגיש וחכם מאין כמוהו עם תיאורי דמויות נפלאים - הן של הדמויות היהודיות, הן של הדמויות הלא-יהודיות. מגדה מצטיירת בספר כאדם נפלא, והמורכבות של לשוב לפולין - גם אם רק לביקור קצר - מעוררת מחשבה ורגש. אין כמו אפלפלד, סופר נפלא שכמוהו לא קראתי מעודי, והספר הזה, כמו כל ספריו, מומלץ ביותר!... המשך לקרוא

פסיכולוגית

בהמשך לקריאה בספריו של אהרון אפלפלד קראתי ספר זה. אהרון אפלפלד מצליח בספר זה להחיות את העבר -את הימים שקדמו למלחמה, את בית הוריו וסביו ומצרף ביקור שערך המספר כביכול שנים רבות לאחר מכן באותו כפר קטן נידח בגליציה. תושבי המקום המבוגרים היו שותפים לרצח מתועב של יהודי הכפר כששרפו את מרביתם בבית הכנסת. אחרים נרצחו ביער. הוא פגש בכפריה שעבדה בבית הוריו שעל פי דבריה המשיכה לשאת את זכרונם כדבר הטוב שארע לה בחייה. בינו לבינה נוצרים יחסים אינטימיים למרות שהוא אדם נשוי, נשואים לא מאושרים בארץ. הקשר איתה מחבר אותו למשפחתו. הוא שומע ממנה את תולדותיו ואת אשר ארע ... המשך לקרוא

מיכאל

ספר יפה מאד.כתיבה חכמה ורהוטה.... המשך לקרוא

ברק

מעולה... המשך לקרוא

אבא של נרא

אחי חושב שמדובר בספר הכי טוב של אפלפלד אני חולק - בעיני קטרינה ואולי גם והזעם עוד לא נדם חזקים יותר אבל... זה בכל זאת אפלפלד והוא שוב מצליח לייצר זווית חדשה בשאלת השואה וזכרון השואה השפה, תיאורי הנוף ועיצוב הדמויות פשוט נפלא ממליץ... המשך לקרוא

עופר

אפלפלד מפליא לתאר את מחוזות ילדותו ברומניה וקראתי חלק נכבד מכתביו. הגעתי לשלב שהיה לי קשה נפשית לקרוא על מאורעות השואה, ואז הומלץ לי לקרוא את הספר "פולין ארץ ירוקה" ושוב הייתה לי חווית קריאה מהנה. תאור מפי צבר , בן של הורים מ"שם" שמספר מנקודת מבטו. מומלץ בחום!!!!... המשך לקרוא

ליז

- ספר טוב וקריא. בודק, בין השאר, את מגוון התגובות של האיכרים בפולין העכשווית אל ה'יהודי': מחקר זוטא על האנטישמיות (תרצה).... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

אין תמונה יותר פסטורלית ,צבעונית, שקטה ,ונעימה מתמונת כפר שאדמותיו שחורות ודשנות,מרעי- העשב ירוקים,עצי פרי -הדובדבן אדומים-ועסיסיהם נגרים.הפרות,העגלים והתרנגולות רועים ומסתובבים בשלווה ,נחל קטן שמימיו קרים צלולים ושובבים,בתים קטנים ובארובותיהן עשן ככחל של בישולי ארוחה כפרית בריאה וטעימה... קחו את התמונה הזאת מקמו אותה בפולין-ובכפר המרוחק שישים ק"מ מקרקוב-ומצאו שם שדים ,אמונות ישנות,דעות קדומות ונופים מקסימים . הגיבור- יעקב -יליד הארץ ,קצין-לוחם ,כבן 40 ,נשוי ולא באושר ,שתי בנותיו הבוגרות מנוכרות אליו ,דור שני לניצולי שואה שמהם ירש חנות לבדים והפכה ... המשך לקרוא

חמדת

אתחיל מהסוף: מכירים את ההרגשה שמגיעים לעמוד האחרון של הספר , סוגרים וממשיכים לשבת שקועים? בדיוק. אל הספר הגעתי בעקבות חיפוש הספר "מסע חורפי" וחיטוט בנושא. אפלפלד מצליח בשפתו העשירה והקולחת לתאר מסע שורשים פיזי ונפשי של בן ליוצאי פולין של מלחמת העולם השניה. הניגוד המטריד שבין חייו בתל אביב, הניכור מהוריו בעודם בחיים, חוסר הנחת מאשתו ובנותיו לבין הירוק, השלווה, האהבה הכפרית והחיפוש המתמיד אחר שרידי משפחתו. והכל זורם וממש קשה להניח לרגע. בטוחה שבני הדור השני, גם אם אינם פולנים, מרגישים "בבית". ממליצה מכל הלב! ... המשך לקרוא

st

ספר מצויין וחשוב. נחשפתי לראשונה לכתיבתי של אפלפלד ואני מלאת הערכה. סיפור קולח שנקרא בנשימה אחת. תאור בהיר עד כאב של אמונות והתנהגויות של אנשים. ממליצה מאד לקרוא... המשך לקרוא

חגית

יעקב פיין, בשנות החמישים המוקדמות ואולי הארבעים המאוחרות לחייו, תושב תל אביב, בעל חנות בגדי נשים משגשגת ואדם אמיד, נשוי לרבקה ולו שתי בנות, מרגיש פתאום ריקנות. זו לא ריקנות שבאה ביום אחד, אבל ההכרה התעצמה והכתה בו. יעקב חש שפתאום אין לו שורשים, אין לו אהבה וגם המשפחה לא משהו. לגבי השורשים הוא אשם לגמרי: את תפילות בר-המצווה הוא סירב ללמוד ולומר, את בית הוריו מכר מיד לאחר מותם ואת רכושם חילק לנזקקים בו ביום. סיפורים רבים על העבר לא ממש שמע משום שהעבר כנראה לא היה נוח לשמיעה, כך סברו הוריו. ממילא דיברו ביניהם פולנית, כדי שלא יבין. אבל עכשיו הוא חש שהגיע הזמן... המשך לקרוא

מורי

אפלפלד נוסך בי כמיהה וגעגועים, למקומות ואנשים שמימיי לא פגשתי. משהו בכל זאת, בדנ"א היהודי שלנו מחבר אותנו יחד, והאחד לשני, מקצה לקצה, למרות השונות. ואני שואלת, הלנצח נאכל חרב ? ... המשך לקרוא

קוראת

אפלפלד הוא סופר שלא כל אחד יכול להתחבר לסגנונו. הוא מקמץ במלים, כאילו מעיד על צניעותו המולדת בכך, כאילו אומר בכך: אני בן אדם פשוט וגאה בזאת. כזה הוא גם יעקב פיין, גיבור הספר - איש צנוע, שפל-רוח, שהמקום היחיד בחיים בו מצא את עצמו היה הצבא. דמות החפה מכל נירוטיות יהודית "מאוסה". מתוך אותה פריזמה צרה מתאר אפלפלד את המסע הבדיוני שעורכת דמותו אל כפר נעוריהם של הוריו בדרום פולין. משם יש לנו פשוט שחזור לעוס, במבחינת תוכן וכתיבה כאחד, של כל הסטריאוטיפים המצויים בישראל על הסיפור היהודי-פולני. הסוף של הסיפור כאילו ברור מההתחלה. הם הרי עם אנטישמי, גזלן וחמדן, וכל ניס... המשך לקרוא

ע.ה.