ביקורת ספרותית על פולין ארץ ירוקה מאת אהרן אפלפלד
ספר לא משהו

---

אפלפלד הוא סופר שלא כל אחד יכול להתחבר לסגנונו. הוא מקמץ במלים, כאילו מעיד על צניעותו המולדת בכך, כאילו אומר בכך: אני בן אדם פשוט וגאה בזאת. כזה הוא גם יעקב פיין, גיבור הספר - איש צנוע, שפל-רוח, שהמקום היחיד בחיים בו מצא את עצמו היה הצבא. דמות החפה מכל נירוטיות יהודית "מאוסה". מתוך אותה פריזמה צרה מתאר אפלפלד את המסע הבדיוני שעורכת דמותו אל כפר נעוריהם של הוריו בדרום פולין. משם יש לנו פשוט שחזור לעוס, במבחינת תוכן וכתיבה כאחד, של כל הסטריאוטיפים המצויים בישראל על הסיפור היהודי-פולני. הסוף של הסיפור כאילו ברור מההתחלה. הם הרי עם אנטישמי, גזלן וחמדן, וכל ניסיון ליצור דו-שיח מחודש נידון לכישלון. כמו עם הערבים.
אה, אלא שתוך העתקה לא מוצלחת מ"העבד" של בשביס-זינגר נפרש כאן סיפור אהבה עם דמות האשה הגויה הסלאבית המפתה את היהודי (וואנדה-מאגדה, רק שאצל בשביס-זינגר תוארה מערכת היחסים הזו באופן אמין, על כל הקשיים והלבטים הכרוכים בה, וכאן- יעקב החרמן הזקן שלא מסופק על ידי אשתו הפריג'ידית רבקה, קופץ בשמחה וללא שום אזהרה מוקדמת אל תוך מיטתה של הפולניה הבשלה והעסיסית המארחת אותו. כמו גברים ישראלים בגיל העמידה המזמינים כלות מאוקראינה. בשביל זה הם טובים הגויים האלה.
בכל מקרה, הדמויות בספר כולן שטחיות נורא - המפגש סטריאוטיפי להחריד ולמען האמת נראה שאפלפלד בכלל לא מכיר את פולין המודרנית. המסר של הספר הוא גירסא צינית של האלכימאי - מה יש לנו לחפש שם בכלל, מלבד את אפרם של אבותינו, שהרי כולם שם שונאים את היהודים, איש לא ממתין לנו שם בחדווה מלבד כמה חסידי אומות עולם ספורים דוגמת מגדה (המספקת חסדים נוספים) - והנה יעקב הזניח את משפחתו בארץ בנוסעו לפולין ובתו שוכבת בבית החולים. כלומר, אפלפלד מייחס לחיפוש העצמי הדי עלוב גם ככה של יעקב, גם מידה של אנוכיות ועשיית עוול למולדת, לבית הציוני.
לקוראים ישראלים רבים יכול הספר להוות חיזוק לדעות ומחשבות שהתקיימו גם טרם קריאתו, ועל כן הוא מענגם בבחינת חזרה נוספת על אותו נרטיב נושן, כמו סיפור לפני השינה.
אותי הספר קומם, שיעמם והיווה נקודת התחלה גרועה להיכרותי עם כתיבתו של אפלפלד.

» ביקורות נוספות של ע.ה.
» ביקורות נוספות על פולין ארץ ירוקה