ביקורות ספרים על הספר ככה אני מדברת עם הרוח
|
הספר השאיר בי תחושה עמוקה של כלום עם שום דבר.
הרעיון הנשגב של "לא לייצר עלילה" ובכך להעפיל לרמה יצירתית נעלה (אולי בהשאלה מעולמות הרוּחְנִיות?),
מותירה את הקורא עם שלל דמויות שטוחות, לא אמינות (אדם בן זמננו שמשתמש בביטוי 'העמק של יזרעאל' בודאי נולד בפתח של תקוה), שלא מתפתחות לדבר, שמניעיהם סתומים ואחריתם פשוט לא מעניינת.
כשקראתי את התשבחות אַלִּיבָּא דְּמנחם פרי, העורך, על הכריכה האחורית נזכרתי בציטוט מתוך ההצגה "אומנות" מאת המחברת הצרפתיה יסמינה רזה:"חבר שלי סרז' קנה ציור ב-200,000 פרנק. זה בד של כמטר שישים על מטר עשרים, צבוע לבן. הרקע לבן ואם תמצמץ, תוכל ל... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
סמי ברדוגו מצליח להיכנס לתוך נפשה וגופה של אישה תוך כדי שהוא כותב בפירוט רב על עולמה הנפשי והגופני. את כל אלה הוא עושה בכישרון רב תוך ניתוח רב משמעות של משפחה ישראלית רגילה על בעיותיה. גיבורת הספר נוסעת לעפולה בכוונה לפגוש שם באיזה ישוב בעמק יזרעאל את בנה בן ה18 שהתנתק ממנה ושומר ממנה מרחק. לגיבורה של הספר אין שם ולבעלה קוראים אלברט. ארמון הוא בעלה הראשון שנפטר, אלברט בעלה השני והכנוע שלא רב אתה מסכים אתה על כל דבר ואוהב מאוד לעשן ולבהות בתקרה. הספר הזה הוא מורכב והוא כולל מספר אלמנטים: שפה בגובה העיניים, דמויות ישראליות טיפוסיות ורגילות אשר למרות זא... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא אהבתי. המספרת היא אישה רפת שכל? אוטיסטית? סובלת מפיגור סביבתי? לא לגמרה ברור. זו כמובן לא הבעיה של הספר. להפך, הגיבורה אמינה מאד. אבל אין שום התפתחות. כל מה שקורה לה בחיים לא מקדם אותו או את העלילה לשום מקום. לא שנה שהיא חיה בפאריס, לא שני נשואיה, לא האמהות כלום לא נותן לה כלים להבין יותר, לרצות יותר, לקבלת יותר , להרגיש יותר... כלום... כמו קומה נפשית. מפוספס.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
