ביקורות ספרים על הספר נמסיס

Νέμεσις - אלת הנקם מתקרבת, עוד 5000 שנה פחות או יותר, מה היינו עושים? נשארים באדישותנו לעתיד או מתחילים עכשיו להציל את העולם? בטח איבדתי אתכם כבר שראיתם את הכריכה של הספר, בכל זאת – חללית? כוכבים? – פחחחח מדע בידיוני. ואת מי שלא שם לב לכריכה בטח שם הסופר העביר בו גיחוך – אסימוב? ... זה שכותב על רובוטים, וחלליות – נו ספרות ילדים. חבל... בטח רק קומץ של הקומץ יטרח לקרוא ביקורת על ספר מדע בדיוני, וחבל כי אני משוכנע כי אם יותר אנשים היו קוראים יותר מד"ב (ויותר פנטזיה), אולי היינו הופכים להיות לאדישים פחות, ולחושבים יותר על מה שחשוב ולא רק על מה שדחוף. חושבים על ... המשך לקרוא

ניר

בשנת 2232 כדור הארץ צפוף, מלא אלימות, עוני מחלות, רעב פה ושם, שיטות הממשל הנהוגות בו אינן אידיאליות, ובעיות קשות נפתרות בו באופן בלתי מושלם. מנגד ישנן התיישבויות בכוכבים שונים - הן שומרות על מספרים נמוכים, רווחה והומוגניות (יישובים קהילתיים עם ועדות קבלה...) וקיים מתח בינן לבין כדור הארץ ההטרוגני והבלוי שאינו שומר כמוהן על "איכות חיים". אחת מאותן התיישבויות מגלה תגלית מדעית המאפשרת לה לעזוב את מערכת השמש ולהקים חברה מתוכננת וטובה. בתוך סיפור המסגרת הזה מניע אסימוב מספר דמויות מרתקות המשמשות לו הזדמנות לבחון מוסכמות ולבדוק האם תגליות מדעיות יוצאות דופ... המשך לקרוא

yaelhar

התחלתי לקרוא את הספר בחשש. מה תהיה דעתי על ספרו של אחד מהאבירים הספרותיים של נעוריי ממרום גילי? הופתעתי לטובה, ואולי הייתי משוחדת מלכתחילה... לא עמוק במיוחד, ללא פילוסופיות והרהורים עמוקים, אבל מלא עניין. שתי עלילות עיקריות מסופרות לסירוגין - האחת מתרחשת בכדור הארץ בשנת 2200 ומשהו. האחרת עוסקת באנשים החיים במעין חללית ענקית (8 ק"מ היקפה), רוטור, ובכוכב שרוטור מקיף, אריתרו. מסתבר שאמנם בכדור הארץ יש שליט מרכזי (בתחילת הספר אפשר להבין לפי השם שהוא יפני, ולאחר מותו מתמנה שליט ממוצא רוסי) ונראה שבוטלה הפרדה בין מדינות ולאומים. מצד שני, ההתיישבויות שהקימו ... המשך לקרוא

נוריקוסאן

ספר יחסית מאוחר של אסימוב, שנהניתי מאוד לקרוא אותו. באופן כללי, גם בקרב חובבי ז'אנר המדע הבדיוני, אסימוב הוא לא מעין "כבשה שחורה". הוא אמנם נחשב לסופר קלאסי בתחום, אבל הרבה רואים בספרים שלו כמאוד שבלוניים, ורדודים. הסיבה לכך היא שאסימוב נוטה להתמקד בעלילה - בעיקר בהכנה לטוויסט בסוף, ופחות בדמויות. הספר הזה, במובן הזה, הוא מעט שונה, ואנו כן זוכים להתבוננות יותר מעמיקה בדמויות העיקריות וברגשותיהם. ישנם שני קווי-עלילה שמתקדמים במקביל, וזה אלמנט שאני דיי אוהב (יש אותו גם, למשל, בטרילוגיית "סחרור" של רוברט צ'ארלס ווילסון), ושניהם מתפתחים לאיטם, בונים את ה... המשך לקרוא

קורנליוס