ביקורות ספרים על הספר ייאוש (2010) - רומן

שקרן, מגלומן וסוציופת, אלו רק מקצת תכונות האופי של הרנן קרלוביץ, יצרן שוקולד יהיר וביקורתי שנתקל יום אחד באדם שלטעמו הוא כפילו. הוא מתכוון לנצל אותו כדי לבצע הונאה שתניב לא רק כסף, אלא גם תהילת עולם. אולם כיצד ניתן לסמוך על שוגה באשליות זה, שהינו גם המספר של הסיפור (בגוף ראשון), אשר במזיד בוחר אילו פרטים לכלול ואילו להשמיט בעלילה. האם הינו באמת האיש שהוא טוען שהוא? האם בדה את אשתו הכנועה? ומה עם הכפיל וכל הפרשיה? הרמן שובר את הקיר הרביעי, ומודה בשקריו אלינו, הקוראים, ולנו לא נותר אלא להיות עבדים למציאות או לבדיון שהוא בוחר לתאר. נבוקוב החליט לקרוא תי... המשך לקרוא

אור שהם

על הכריכה של ההוצאה הקודמת של הספר, משנת 1987, מצויירת רשת עכביש, כשחלק ממנה קרוע. על הכריכה של ההוצאה המחודשת של הספר יש אוסף פרלינים מעורר תיאבון. זה נכון שגיבור הספר הרמן קרלוביץ הוא יצרן שוקולד. כמו כן נכון שהכריכה הזאת מפתה קוראים פוטנציאליים שהולכים לקרוא את הספר בגלל שהיא כל כך יפה, ולמעשה מקבלים משהו מאוד מאוד אחר ממה שציפו לו ומה שהכריכה משדרת. לכן, באופן פרדוקסלי משהו, הכריכה הולמת באי מותאמתה לתוכן של הספר. קצת כמו קורי העכביש שתופסים את החרק המסכן ולוכדים אותו ואז העכביש יכול לשתק ולאכול אותו בנחת. הרמן קרלוביץ הוא סוג של עכביש. הוא יתרן ש... המשך לקרוא

נצחיה

התחלה מבטיחה אבל נחלשת בהמשך.... המשך לקרוא

רוני pery

ספר מצוין. צילום הכריכה עושה עוול למורכבותו של הספר. הטירוף, הבדיה, הנפש הקרועה שצוללת והכל באמנות של מילים. הנאה צרופה.... המשך לקרוא

paprika

בספרו "ייאוש" מסביר ולדימיר נבוקוב לכפיל אותו הוא פוגש את ההבדל בין שני סוגים של נוסעי רכבת שאין בידיהם כרטיס. האחד חי כקבצן והאחר מציג עצמו כעשיר. האחד נוסע ללא כרטיס במחלקה הרביעית, האחר, שגם ארנקו ריק, תופס לו מקום במחלקה הראשונה. אבל שניהם נוסעים באותה רכבת, לאותו כיוון וללא כרטיס נסיעה. ישנו מושג הנקרא "הרוח התאומה" אשר מקורה בשפה הגרמנית ומשמעותה כפולה או כפיל של אדם. "הרוח התאומה" משמשת גם כדי לתאר את התחושה שיש בחטף על עצמך בתוך שדה הראייה , במצב שבו אין שום סיכוי שזה היה יכול להיות השתקפות. ומי שרואה את 'הרוח הכפולה' זה נחשב בדרך כלל מבשר... המשך לקרוא

סימניה

אתחיל בדבר הראשון ששמים לב בספר הזה (או יותר נכון - בהוצאה הספציפית הזו) - העטיפה שובת הלב, שאני מודה ומתוודה שהיא, יותר מכל, פיתתה אותי לקנות את הספר. אמשיך בעלילה שלא הפסיקה להצחיק אותי - כבר הבנתי שלנבוקוב יש חיבה אל הנבלים, אך לא שיערתי בעצמי כמה הנבל עשוי להיות חינני, מצחיק, שקרן פתולוגי ונוירוטי כל-כך. היחס המבזה של "גיבור" הסיפור כלפי הזולת - אשתו, משפחתה, והזרים שנקרים בדרכו (שאחד, כך הוא משוכנע, הוא העתק מדוייק שלו) - כל אלה הם רק היבט מסויים מאוד באישיותו המורכבת של הרמן קרלוביץ', עם חיבתו העזה לאסתטיקה - ואכן, כך הוא מתייחס אפילו אל "הפשע המושלם" ... המשך לקרוא

קורנליוס

הערך של היצירה הזאת לא בגלל שהסיפור המעניין. מסופר פה סיפור חולני על הרמן – איש בורגני שחי חיים שלוים עם אשתו הנחמדה אך חלולה . הכול שקט ורגוע. העסק של הרמן נקלע לקשיים כספיים. הוא פוגש נווד ומזהה בו את עצמו מבחינה חזותית. אז מתעוררת בו המחשבה לנצל את הדמיון הזה לטובתו האישית. הגיבור כל-כך מלא מעצמו. הערכתו העצמית לא יודעת גבולות. ביכולת הכתיבה שלו, בשכל בגאוניות. לאורך כל הספר אין איש ודבר שזוכים להערכתו. הוא מציין שאשתו טיפשה, בלי טעם, וריקנית. לאותה ביקורת זוכים כל מי שנמצא בסביבתו וכמובן גם כל היצירות הספרותיות (וזו של דוסטוייבסקי בפרט) זוכות לז... המשך לקרוא

orita

אחד הבודדים שהפסקתי באמצע.. עם כל הקושי להפסיק ספר באמצע החלטתי שאם לא מעניין אותי ואני לא מתחברת, למה להמשיך??? ... המשך לקרוא

לימי

אני לא ממש יכול להביע את דעתי על הספר כי קראתי רק מעט ממנו,עד עמוד 40 היה סף הסבל שלי. ... המשך לקרוא

sagi

ייאוש אחז בי למראה הספר, ובמיוחד אחרי קריאתו...... המשך לקרוא

שי

לספר הזה יש שתי נקודות זכות בלבד: *הכתיבה ממש ממש חמודה, וזו היתה הסיבה היחידה ששרדתי איזה 100 עמודים חסרי עלילה. כשהגעתי לאמצע הספר בלי שום התקדמות משמעותית במהלך העניינים, החלטתי שנמאס לי. *הכריכה!! היה צריך לשמור אותה לאיזה ספר מתכונים של שוקולד לפי דעתי. הכותרת למעלה ממש מוסיפה נופך של ציניות - יאוש ממה, מהדיאטה?... המשך לקרוא

אני =]

אך..תענוג של ספר על ייאושו של אדם והרבה שוקולד ... המשך לקרוא

המכשפה נחמוש

מעולה וזהו.... המשך לקרוא

גאיה ורד

ייאוש / ולדימיר נבוקוב הוצאת כתר 216 עמודים הספר ייאוש יצא לראשונה לפני כעשרים שנה ומאז פשוט אזל לגמרי בהוצאה, לאחרונה יצא מחדש בהוצאת כתר בתוספת של אחרית דבר מאת מתן חרמוני. אתחיל מגילוי נאות - זה ה"נבוקוב" הראשון שלי. לא קראתי את לוליטה ולא שום דבר אחר שלו, אבל הבנתי שהוא אוהב להתעסק בכל מיני נבלים ואנשים פרוורטים באופן כללי. הרמן קרלוביץ' - הגיבור שלנו בספר זה לא שונה. הוא נבל, אפילו נבל לא קטן... ייאוש מסופר בגוף ראשון, מפיו של הרמן. הרמן הוא יצרן שוקולד שחי חיים די משמימים עם אישתו שהוא מרבה לכנות "קלת דעת" (ובאופן כללי מעביר עליה הרבה ביקורת).... המשך לקרוא

קואלית

לעיתים קרות (לצערנו) אנו פותחים את עיתון הבוקר/ מדליקים את הטלוויזיה/ שומעים ברדיו על עוד פרשה מזעזעת של אלימות וכל פעם אפשר לשמוע את אותה המנטרה חוזרת על עצמה "איך הוא מסוגל?" ,"איך אפש להגיע למצב כזה?!" "מה לעזעזל עבר לו בראש באותו הרגע???" אז פה בא ונכנס נבוקוב עם פרי עטו המדהים ייאוש ולוקח אותנו עמוק לתוך חייו של שרמן שעל פניו נראים די רגילים ובורגניים וככה ברצץ העלילה מצאתי את עצמי נעצר בקריאה ומוודא עם עצמי "רגע, הוא פסיכופט נכון?" היות וכל כך קל להתחבר עם דמותו והדו שיח שהנך מוצא את עצמך מנהל איתו בשעת הקריאה. ספר משובח ביותר, אילו הייתי במאי סרטים ה... המשך לקרוא

שטיבל

ספר שהינו תרגיל כתיבה, אולי קצת יותר מזה למי שממש לא נעים לו להודות. ספר שכתוב טוב, אפילו מצויין, אך אין בו כל סיפור של ממש. ממש לא חובה.... המשך לקרוא

ש. בן-אריה

אינני נוהג לדרג ספר עפ"י תוכנו, אלא עפ"י חוויית הקריאה האישית שלי ממנו. לא אעז להעביר ביקורת שלילית על תוכנו של ספר, שכן אינני סופר בעצמי, אבל חוויית הקריאה שלי היא דבר שעליו לא יוכלו לערער ולבטל. וחוויית הקריאה שלי הייתה רחוקה ממייאשת. נבוקוב מכתיב חוקים משלו לפרוזה. רק כך אפשר לתאר את ההרגשה המיוחדת שעה שאתם קוראים. נכתב בגוף ראשון, רומן המודע להיותו רומן, מספר פסיכופט ששוזר פנינים לאורך כל הכתב, עם תיאורים מבריקים שלמדתי לצפות רק מולדימיר נבוקוב. המספר, הרמן, יודע בדיוק מה אתה, הקורא, חושב, והוא בעצם יתכתב איתך לאורך כל הכתוב. אם בזמן הקריאה, תהית... המשך לקרוא

לא חשוב שמות