ביקורות ספרים על הספר אנחנו

כאמור, זמיאטין ברא עולם שכולו עשוי זכוכית, ובו יש אנשים שמרשים להם לטייל, לערוך ביקורים, ואפילו מין, הרבה מין, נגיעות, שפתיים, נשים, ריצות הנה והנה, התפרצויות יצרים. לכולם יש עבודה ותפקידים, כולם מתעוררים באותה שעה, הכל בנוי מזכוכית ואין הרבה מקום להתחכמויות. ציטוט מעניין מהספר: ''הסכין היא ההמצאה היציבה הנצחית והגאונית מכל יצירות האדם. היא האמצעי האוניברסלי ביותר לחתוך את כל הקשרים'' (עמ' 97). זהו ספר מפוספס, מלא חיים ועם זאת גם מאוד מכני, יש בו יותר יתרונות מחסרונות. היתרון הוא שהאנשים יותר אנושיים וחיים מהאנשים של הגרסה האורווליאנית של 1984, יש איזו שמ... המשך לקרוא

אָמוֹן

"אנחנו" הוא ספר מעניין בז'אנר הדיסטופיות ואין בו חידושים רבים לקורא המנוסה בשנת 2010. (דיסטופיה, בניגוד לאוטופיה, מתארת מציאות חלופית שלילית ומהווה למעשה ביקורת על ההווה, ובמקרה של זמיאטין על משטר סטאלין). אך העובדה המזעזת היא שזהו ספר אשר נכתב ב-1921 וקדם לכל הדיסטופיות המוכרות והידועות, ובראשן "1984" המופתי. היה לי קשה לקבל את העובדה שזמיאטין וספרו לא זכו לכבוד להם היו ראויים וכי למעשה ממשיכיו, אשר שאבו ממנו באופן מודע, קצרו את התהילה. לכן, באיחור רב, אני מורידה בפניו של זמיאטין את הכובע, ומצהירה בריש גלי, כל הכבוד לך, סופר אמיץ ויקר. המצאת ז'אנר חדש ומשמעות... המשך לקרוא

שין שין

הספר מספר על עולם בו הכל עשוי מזכוכית, עולם שבו לאנשים אין שמות, הם פשוט מספרים מתוצפתים בכל רגע נתון והחלומות הם אסורים. נשמע לכם מוכר? נשמע דומה ל 1984? או לעולם חדש מופלא? אין ספק, רק שזמיאטין כתב את הספר הזה בשנת 1921. 11 שנים לפני עולם חדש מופלא של האקסלי, 27 שנים לפני 1984 של אורוול. השניים האלה זכו לחיי נצח וכרטיס כניסה לפנתאון הספרות החשובה של המאה ה 20. זמיאטין לעומתם נשאר כיום כפי שהיה בשנת 1937, השנה בה הוא מת לאחר שגלה לפריז, אנונימי וחסר כל. קצת מעצבן, במיוחד לאור העובדה שהוא היה הראשון ליצור את העולם והספרות הדיסאוטופית. הספר נכתב ברוסיה מספר שנים ל... המשך לקרוא

אירמה

אחת הדיסטופיות המעולות ביותר שנכתבו, לדעתי. מצמררת, אפלולית ומעוררת. יש ביקורת מאוד מעניינת של אורוול על הסיפור הזה של זמיאטין ב-http://www.orwelltoday.com/weorwellreview.shtml... המשך לקרוא

gaia