ביקורות ספרים על הספר ג'אנקי

ספר טוב . הספר כתוב כמו דוח מפורט כנראה בגלל שבורוז עסק בנושאים כמו פסיכואנליזה ובאנתרופולוגיה הכתיבה מאוד ריאלית בורוז היה טיפוס (אני בטוח שכתבו בביקורות קודמות את הסיפור עם אשתו) ובהחלט הוא היה אישיות מיוחדת בחור מלומד ומאוד פתוח שהחליט לחיות את החיים וניסה כל סם אפשרי בזמן שלירי עוד היה בחיתולים. הבן אדם היה הומוסקסואל לא הסתיר את זה ובכל זאת במשך כל הספר הוא יורד על הומואים.בהחלט משהו שאני מעריך כי בורוז לא נכנס לשום קטגוריה (ולא פחד) ואני גם לא חושב שהוא החשיב את עצמו לביטניק (התווית שאלן גינסברג וקרואק שמו לו) בכל מקרה בניגוד לביקורת הקו... המשך לקרוא

קבוק

את בורוז הכרתי לראשונה דרך פרויקט משותף שלו ושל קורט קוביין, סולן נירוונה. קורט קוביין היה אחראי על הסאונד המלוכלך של הגיטרה בעוד בורוז הקריא סיפור קצר - The "Priest" They Called Him. בסיפור שני קווי עלילה. הראשון מתחיל עם מונית שעוצרת על יד בניין מגורים ומתוכה יוצא ילד רזה שאוחז במזוודה. המזוודה בלויה ומלוכלכת עשויה עור זול, היא כבדה מאד. קו עלילה נוסף מתרחש כשהכומר מביט בילד יוצא מהמונית. הכומר המשיך לבניין וכשנכנס מגלה שהילד איננו והמזוודה בכניסה. הוא לא היה בטוח אם זו המזוודה איתה יצא הילד מהמונית, אף ילד לא יחזיק במזוודה שכזו. סקרן לגבי תכולת המזוו... המשך לקרוא

Rasta

פה! זה התחיל. לא האמנתי שבספריית הבית ספר הקצת שמרני שלי, אני אמצא משהו כל כך אנטי ממסדי, מאוד בוטה ובז לנורמות כמו ספר של ויליאם ס. בורוז. ויליאם סיוארד בורוז. ג'אנקי לשעבר, ביטניק, הומוסקסואל מחוץ לארון, קול מכני זקן נרגן ייחודי שאין שני לו, לבוש כמו סוכן ביטוח לקראת פנסיה אבל חי חיי סקס-סמים-רוק נ רול לפני שהדבר הזה בכלל הומצא, גיבור תרבות אישי שאישית הייתי מאוד מאוד חושש לפגוש אותו במציאות. בורוז בספר הראשון שהביא אותו לתודעה (סוג של, אם אתם מחשיבים את זה תודעה לעומת ה"ארוחה עירומה" המפורסמת שלו). אחד הספרים היחידים שקראתי בפרק זמן קצר (3 ימים אני חושב),... המשך לקרוא

tHeDUDE

קשה לקריאה כמעט בלתי אפשרי לעיכול מומלץ רק למי שבאמת נתקע בלי ספר לקריאה.... המשך לקרוא

גיימס

הסגנון המתנשא והיבשושי של בורוז מול התיאורים הכמו מדעיים של התמכרות לסמים. אני לא יודע עד כמה מה שכתוב כאן הוא נכון מבחינה מדעית, אבל הספר הזה פשוט מעולה. ... המשך לקרוא

Salvatore_P

אנתרופולוגית אחת קבעה פעם שאנשים לא פוחדים מהזר, מהשונה מהם- כי אם מזה שהם אינם מסוגלים לקטלג. כזה הוא ביל בורוז. הכרתי את דמותו של האיש דרך כתביו העיוניים של רוברט אנטון ווילסון (זצ"ל). כבר אז הוא נשמע לי כמו מישהו שאני לא אדע איך לאכול: ראשית העובדה שנולד ב1914 ומת ב1997. במהלך חייו התנסה בכמעט כל סוג של חומר פסיכואקטיבי שקיים- וכמובן "פסגת" ההתמכרות להרואין, שהייתה לא אחרונה ולא חביבה. בן למשפחה WASP-ית, אדם מפוקפק, רוצח בשוגג (את אישתו, בתאונת שכרות עם אקדח. ברח למקסיקו). בקיצור, הסיוט של החלום האמריקאי. הוא מעורר בי את אותן תחושות שגורם לי האנטר תומפסון. ז... המשך לקרוא

Solipsism

ג'אנקי הוא לא רומן אוטביוגרפי ,אך בהחלט יש בו חלקים שמבוססים על ניסיון החיים המפוקפק של בורווז,אשר יחד עם ג'ק קרואק ואלן גינזברג הביא לעולם את המושג תרבות שוליים אמריקאית,הספר הזה נחשב לאבן דרך. ג'אנקי הוא סיפורו של נרקומן בארצות הברית של שנות ה40 המסופר ממבט ראשון,בורווז לא מנסה לזעזע או להטיף אבל סגנון הכתיבה הלא יומרני ו"בגובה העיניים" שלו מצליח לעשות את שניהם ללא מאמץ מצידו,וגם להצחיק במהלך הרבה נקודות בספר. בניגוד לספרי סמים אחרים,בורווז מתאר את הנרקומן בדיוק כמה שהוא יחידת חיים עצמאית שכל מהותה החל מרמת התא נתונה להשגת הג'אנק,ברעיון הזה גם ב... המשך לקרוא

wolvez

השפעתה של חברת השפע על ילדיה ניכרת בכל היבט של ספר זה . ו בורוז מאיר את עינינו לצד האפל של הצריכה . נמתח קשר ישיר אם כי סמוי בין צריכת החיים לצריכת המוות . צרכן ההרואין מחזיק את כף המאזניים ומנסה התקיפות לאזנו. אך כמו הגרביטאציה ישנם דברים שמשלב מסויים כבר אינם בשליטתו של האדם. וכמו שבכל קפיצה לגובה יש גם את הרגעון הזה של ההשתההות באוויר כך גם אצל הג'אנקי. אך רגע זה ככרוניקה רוטינית הידועה מראש הינו קצר מועד . ג'אנקי הוא ספר על איבוד שליטה ונמיכות רוח של יצורי הביבים שבורוז נמנה עימם והצליח לתארם. ... המשך לקרוא

קוני

ספר על הירואין שנכתב על ידי מכור להרואין.מאיר עיניים.נותן לקורא פתח להתחיל להבין את הסם הזה, איך נראים חייהם של המכורים לו, מניעיהם של המכורים לו, כמה קשה להגמל ממנו, גמילה פיזית, גמילה פסיכולוגית ועוד..... המשך לקרוא

bokonon