ביקורות ספרים על הספר לב שחור כמו דיו - קורמורן סטרייק #6

ארוך מדי - 964 עמודים!! קשה אפילו לקרוא אותו במצב שכיבה - צריך למצוא תנוחה מתאימה. חוץ מזה נחמד לחזור להרפתקאות צמד הבלשים סטרייק ורובין. העלילה יותר מדי מסובכת לטעמי וקשה - לי - לעקוב אחרי כל הדמויות המטורללות ובעיקר בקטעים של הדיאלוגים בטוויטר שמאוד מקשים - לי - על רצף הקריאה. אבל בכל זאת הסימפטיה שרכשתי במהלך קריאת כל הסדרה הזו לסטרייק ולרובין השאירה אותי בספר. אין טעם לחזור על כל העלילה - קודמי לביקורות/המלצות כבר עשו את זה. מעבר לסיפור הבלשי - מה שותר משך ומושך את לבי בסדרה הזו - ספר ששי בסדרה- הוא מערכת היחסים העדינה והרגישה המתפתחת/לא מתפתחת בין סטר... המשך לקרוא

רוני

מספר לספר זה ארוך יותר, סך הכל אהבתי.... המשך לקרוא

א.ל.

אני לא חיית אינטרנט. אני לא נמצאת בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם, בטלגרם, בטיק טוק ובכל מה שמוגדר כרשת חברתית. במקום שבו רשתית וכוכבית וסימן של דולר ושל פאונד ונקודות ומספרים עלומים מייצגים משהו שאינני מבינה. לא ברור לי למה לכל אחד יש ארבעה כינויים והאשטאגים ותגיות וכולם מקשקשים את עצמם לדעת. לכן היו קשים לי הצ'אטים המוזרים בספר עד שהתרגלתי. אני כן חיית אינטרנט. כבר שכחתי מתי דרכה כף רגלי בקניון או בחנות, מתי עמדתי בתור בבנק, ואם אפשר היה להיבדק וירטואלית גם לא הייתי הולכת לרופא (זה אפשרי, אבל לא תמיד נגיש) בינתיים אני עושה דיאגנוזה עצמית אצל דוקטור ג... המשך לקרוא

אפרתי

האיום האיראני? פחח, הצחקתם אותי. כשיש ספר של רולינג ביד, הכל זז הצידה בראש, מפנה מקום להרפתקה בלשית מסעירה וארוכה... את הספר הזה התחלתי לקרוא עוד לפני הירי של חזבאללה לכיוון מג'דל שמס, המשכתי לקרוא אותו כשישראל יצאה במבצע חיסולים מרשים, המשכתי לקרוא תוך כדי הצהרות האיום של כל ארגוני הטרור ומדינות הטרור בסביבה, המשכתי לקרוא גם במהלך כל ההמתנה מורטת העצבים לתגובה מצידם (פחות בשבילי ויותר בשבילכם, אני קראתי את 'לב שחור כמו דיו'...), המשכתי לקרוא גם כשצה"ל פתח במתקפת מנע על חזבאללה וכשהם ניסו להחזיר לנו, עד שסיימתי בסופו של דבר את כל 964 עמודיו של הספר. 964 עמ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

כשיצא הספר הזה לאור, הכותרות דיווחו לקוראים שהספר החדש של רולינג מבוסס על חייה ושדמות מרכזית בו מואשמת בטרנסופוביה ומקבלת איומים על חייה. כשקראתי את הספר לראשונה בשפת המקור, חשבתי שהמיסגור הזה מגוחך: טרנסופוביה היא נושא שולי למדי בספר, מוזכרת אולי פעם או פעמיים, כחלק מטווח רחב של האשמות בחוסר בפוליטיקלי קורקט: אנטישמיות, גזענות, נכותנות (כן, יש דבר כזה) ועוד, והחשודים הראשיים ברצח אותה דמות מרכזית הם בכלל אנשי ימין קיצוני. אבל כשקראתי אותו עכשיו שוב בעברית הבנתי שאין להכחיש: הספר אכן מבוסס לא מעט על החוויות וניסיון החיים של רולינג עצמה. בשנת 2020... המשך לקרוא

רויטל ק.