ביקורות ספרים על הספר מועדון הרצח של יום חמישי

ספר בריטי שנון, אינטילגנטי ונחמד עם סיפור מצויין על חברות זקנים חדים. כייפי ממש ... המשך לקרוא

שירין

מ-ש-ע-מ-ם!!! כתוב בסגנון אנגלי - איטי ומכובד. אבל לא אומר שום דבר... גיבוב של מילים (אבל בסטייל אנגלי)... המשך לקרוא

עומר ציוני

אחרי התגובות ותיאור הספר ציפיתי למשהו יותר טוב האמת. התאכזבתי. לקח לי הרבה זמן לסיים אותו וגם הסוף לא היה מעניין למדי. לא ממליצה, בקיצור.... המשך לקרוא

סשה

שלום מיידעלה. מה שלומך? איזה יופי שבאת לבקר. כמה טוב לראות אותך. אז בואי, תיכנסי, תשבי. אני אכין לנו כוס תה, ותספרי לסבתא מה קורה איתך בזמן האחרון, כי כבר מזמן לא נפגשנו ואני צריכה להתעדכן. תה, זה טוב? מה לא טוב בתה? אה, קפאין. חליטת צמחים את אומרת. נו, שוין. גם חליטת צמחים יש כאן. אני בכלל שותה רק מים עם לימון. וגם עוגיות יש. הנה, קחי לך. הם מביאים בחדר אוכל, ואני תמיד לוקחת איתי כמה לחדר, כי אלה עוגיות טובות. אז ספרי, איפה את עובדת? אני לא חושבת שסיפרת לי. כן סיפרת לי? אוי ואבוי מה יהיה עם הזיכרון הזה. לפחות את השם שלך זכרתי נכון. נכון שזכרתי נכון? כי את יודעת איך... המשך לקרוא

נצחיה

ברור מהביקורות כאן וברשת שמדובר בספר שנוי במחלוקת. אני נהניתי ממנו מאוד: ארבעה קשישים בכפר המיועד ל"בני גיל הזהב" (אבל כאלה ממעמד חברתי רם) נפגשים פעם בשבוע, בימי חמישי, ומנסים לפתור תעלומות רצח לא מפוענחות. למה? כי הם לא רק קשישים. כולם היו פעם אנשים בעלי כוח ומעמד, והם לא רוצים לשכוח. והם מנסים להילחם כך בהידרדרות המנטלית, להרגיש רלוונטיים – ובעיקר, הם לבד אבל לא רוצים להיות בודדים. מנהיגת החבורה היא קשישה שובת לב בשם אליזבת. כזו שרגילה להשיג כל דבר שהיא רוצה בו. והיא משיגה. היא גם הדמות שעברה נותר בערפל גם בסוף הספר. נרמז שהיא עסקה בחייה בחקירות, אבל... המשך לקרוא

יעל

מעשיה חביבה ולא יותר מזה. אין הרבה מה להגיד על הספר הזה. לאור הפרסום של הספר - תהיתי מי הם אלו שכותבים את הדש האחורי וכמה משלמים להם על כך? בכל מקרה לא רע להעביר כמה ימי קריאה עם הספר הזה - ובלבד שזה לא על חשבון ספרים טובים יותר - ועוד יותר כאשר אתה מרותק לכמה ימים במיטה (המקרה שלי). עלילה בלשית מינוס. דמויות של אנגלים קשישים וחביבים, הומור אנגלי במנות.... המשך לקרוא

רוני

לאחרונה נהיה טרנדי לכתוב ספרים שהדמויות שמאכלסות אותם משתייכות לאחת משתי קבוצות הסיכון המרכזיות והעיקריות. יש כל כך הרבה ספרים כאלו שיצאו בשנים האחרונות, שאני בטח גם שכחתי חלק מהם (אוי לא, אני מקווה שאין לי דמנציה!) וגם אם אזכור את הכל, ממש לא בכוונתי למנות כאן את כולם כי אין לי כוח לזה ואני אתעייף ואיחלש אם אעשה זאת (אוי לא, אני באמת מתחיל להזדקן, ולא רק בראש אלא גם בגוף!). הספר הזה עובר סוג של שידרוג, כי הוא לוקח דמויות שמשתייכות לאוכלוסיה הזאתי שבסיכון, ומכניס אותן לתוך עלילת מתח בלשית. בסקירתי הקודמת כתבתי שספרי מתח הם לא כוס התה שלי, אבל בספר הזה ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

איך? איך רק 2 ביקורות לספר כזה קליל מצחיק משעשע וגם מאתגר עם הדברים שניתגלים לאט לאט והמתח והשעשוע של אנשים בסופחייהם מול הנדל"ניסתים הכרישים כל כך אקטואלי ומשמח שיש סופ טוב בעיני לפחות נו כמה שהעלילה מסובכת איך שהוא נכון שהכסף הדת החדשה שכולם רואים הכול דרך החור של הגרוש מנצח רק בהתחשבות בסביבה ובמיזעור נזקים הללויה... המשך לקרוא

איור וודה

לאחר שקראתי את הסקירה על הספר בעתון הארץ מאד סיקרן אותי ולקחתי אותו. אכזבתי היא גדולה. שום מחמאה שכתבה המבקרת גילי איזיקויץ לא התממשה. יתכן שחלק מהבעיה הוא התרגום. כנראה בספר יש הומור אנגלי שלא בא לידי ביטוי בספר בעברית. הספר משעמם, רויו בפרטים, אין בו מתח ואין בו שום ארוע מלבד ארוע הרצח שמתמסמס בין הדפים.אפילו הסיפורים הבנלים של דרי בית האבות לא משכו אותי. ישנם לאחרונה ספרים על קשישים ועל בתי אבות והם הרבה יותר טובים כמו "משחק ההמתנה" "תעלול". כנראה הבריטים מבינים משהו שאני לא הבנתי. ... המשך לקרוא

אסתר

ארבעה אנשים בכפר גמלאים יוקרתי מוצאים עניין בפתרון תעלומות. הם קצת פזורים לפעמים, אבל גם מכירים המון אנשים, מביני עניין ומאוד סקרנים, ונראה שבגילם הם פחות חוששים לנסות ולגלות דברים. כשרצח אמיתי מתרחש בקרבתם הם יוצאים מלאי התלהבות לגלות מי הרוצח, יחד עם שוטרת ושוטר שלאורך כל הדרך פועלים במקביל להם, ולפעמים איתם. לשמחתי יש כמה רגעים שבהם מתגלה שקוי המחשבה והחשדות לא היו נכונים, ועד הסוף חלקים מהתעלומה לא נפתרו על-ידי הסקרנים והחוקרים. יש בספר תערובת נהדרת של תמימות ותעלומה, זה פחות מפחיד מ"קלה בלומקוויסט" שהילד שלי קרא בזמן האחרון, ומהנה לפחות באותה... המשך לקרוא

נעה כרמל